אתאיזם אגנוסטי- ברירת המחדל?

שלום הרב מיכאל.
תמיד בדיוני תאיזם-אתאיזם עולה השאלה מהי עמדת ברירת המחדל. שאלה מהותית, שהרי כל עוד שלא הובאו טיעונים- עמדת ברירת המחדל היא ה״מנצחת״.
לכאורה נראה לומר שהעמדה הזו צריכה להיות אגנוסטיות. לפני הדיון שעוד לא הועלו טיעונים לכאן ולכאן איננו יודעים אם יש או אין אלוקים ואין לנו עמדה לכאן או לכאן. לכן לכאורה יש לבחור בדרך זו עד שיובאו טיעונים לחיוב או לשלילה.
גם אדם מאמין יכול לטעון כך. ברירת המחדל היא באמת אגנוסטיות, אמנם יש טיעונים טובים לקיומו של אלוקים ולכן המסקנה היא תאיסטית. כנ״ל ביחס לצד האתאיסטי.
ולאחר הקדמה זו: אולי בעצם יש מקום לערער על עמדה זו לפיה דווקא האגנוסטיות היא ברירת המחדל של הדיון. ישנה אופציה נוספת: אתאיזם-אגנוסטי. להגדרתו: שלילת קיומו של אלוהים *ללא טיעונים* שכליים.
ומדוע לשלול את קיומו? מכיוון שזה סותר את האינטואיציה האנושית שלנו. הרי אם אציג בפניך אפשרות שדמות לא-פיזית כלשהי קיימת, בדרך כלל אתה תשלול זאת למרות שאין לך טיעונים לכך. הרי אם אומר לך שקיים ייצור בלתי נראה ובלתי מורגש בשום צורה שקיים מעל ראשך- האם תאמר ״אי אפשר לשלול או להוכיח זאת ולכן אשאר בספק- אולי יש יצור כזה ואולי לא״? ברור שלא. אין ספק שאתה תפסול זאת ולא תיקח את זה כאפשרות רצינית. אולי לא תשלול זאת בוודאות, אבל עדיין תשלול זאת.
אשמח לשמוע את דעתך.