בחירות
שלום כבוד הרב!
לאחרונה יצא לי להבין את דעותייך הפוליטיות ואני חייב להגיד שאני ועוד תלמידים שלך קצת נדהמים.
אני מבין למה כל הביביזם מציק והממשלה הנוכחית היא לא שיא התפארת אבל מפה ועד להעדיף את הערבים בממשלה על פני בני עמנו?
פעם כתבתי לרב שיש לבני עדות מזרח אינטואיציות שחסרות לאשכנזים בנוגע לערבים(כנראה כי התרבות שלנו דומה לשלהם) והמסקנה היא שאיתם לא עושים עסקים בכלל! כמה שזה נשמע כואב צריך להעדיף את החברה המטומטמים שאומרים נמות ולא נתגייס על פני הערבים. כל הנאורות הזאת כלפי הערבים נותנת להם במה לנצל אותנו ואת המערב, מה אפשר לצפות מחברה שכל אמונתם היא שאנו נהיה תחת חסותם ונשלם מס ג׳יזיה?
כל החבר׳ה האלה אפילו שיש כאלה שלא תומכי טרור וכו׳ יושפעו על ידי הטרור בעל כרחם, זאת תרבותם וזה חזק מהם.
אם הרב יכול להתייחס איך הוא מקבל את התאולוגיה הבסיסית של הערבים בכנסת.
אני כותב את כל זה מתוך כאב ולא חס ושלום להטריל, פועלו של הרב יקר לנו מפז, למדנו מהרב את רוב תורתנו וממשיכים ללמוד. ישר כח על כל פועלך!
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אם אכן אתה וחבריך תלמידים שלי, יש לכם הזדמנות מצוינת ליישם את מה שלמדתם, כלומר להתנתק מהרגשות ולהפעיל חשיבה רציונלית. הרגשות שלי כלי הערבים והתבטאויותיהם דומים לשלך. אבל אני לא נותן להם לנהל אותי. דבריך מתבססים על תפיסה שגויה של עמדתי ועל בלבול בין הצהרות ודימויים לבין מבחן המעשים והתוצאות בשטח. זו תגובה אמוציונלית, ומתלמידים שלי, כאמור, אני מצפה להתגבר על זה.
בפוליטיקה ובניתוח חברתי, איני בוחן מפלגות או מנהיגים לפי התיאוריות, האוטופיות או הצהרותיהם התיאולוגיות, אלא לפי הפרקטיקה והתוצאות בפועל. גם אצל פוליטיקאים ורבנים יהודים (כולל בן גביר, סמוטריץ' או נציגים חרדים) ישנן תפיסות קיצוניות או הצהרות שמשתנות בהתאם לקהל היעד. צעד פוליטי צריך להיבחן לפי תוצאותיו ומול התוצאות באם לא עושים אותו.
מנסור עבאס ומפלגת רע"מ הוכיחו במעשים בממשלת השינוי נכונות לפעול במסגרת אזרחית במדינה יהודית, להתנתק ממרות מועצת השורא, ולמקד את נציגותם בצרכים אזרחיים, בצמצום הפשיעה ובשלטון החוק, מבלי להפריע לנקיטת צעדים ביטחוניים נחוצים. נכון שהוא מתפתל לגבי חמאס, ואני מעריך שזה נובע מאילוצים פנימיים שלו (בדיוק כמו אצל הרבה יהודים). אבל גם אם אכן זה מה שהוא חושב, אני בוחן את מעשיו ואת התוצאות של צירופו לקואליציה. ועוד לא דיברתי על אחמד טיבי המנוול, חברו הטוב ביותר של ערפאת הרוצח המושחת. ועדיין אני בוחן את התוצאות של כל צעד ביחס אליו ולא את יחסי אליו ואת הכעס שאני חש כלפיו.
הטענה שיש להעדיף קואליציה עם מנהיגים חרדים מבוססת על הזדהות עמם כיהודים (דתיים. אמנם בני דת אחרת משלי). אבל הם דוגלים בהשתמטות המונית מדשירות צבאי מנשיאה בנטל הכלכלי ובשוד שיטתי של הקופה הציבורית. אם נותנים להם להמשיך במעלליהם זהו איום קיומי על מדינת ישראל. דבריך מתעלמים מהנזק הקיומי ארוך הטווח שהם גורמים למדינה. שים לב ששם לא מדובר בהצהרות אלא בנזקים עצומים בפועל שמסכנים ממשית את קיומה של המדינה. מה שהערבים רחוקים מאד מלעשות. הפוליטיקה החרדית הנוכחית מקדמת השתמטות מגיוס, עידוד אי-יציאה לעבודה, ושוד הקופה הציבורית באמצעות תקצוב המנציח עוני ובדלנות ("תקצוב עוכר תוצר"). לעומת זאת, תקצוב ושילוב אזרחי של החברה הערבית דרך גורמים פרגמטיים הוא תקצוב מועיל המניב תשואה כלכלית וחברתית (הורדת הפשיעה) לכולנו. במישור התוצאתי, קואליציה המבוססת על סחטנות חרדית ושחיתות ממיטה נזק מוסרי, מוסדי וכלכלי עמוק. ואילו קואליציה עם הערבים אולי מרגיזה את התחושות שלנו אבל תוצאתית מביאה יותר תועלת מנזק.
באשר לאותן "אינטואיציות" או תחושות בטן לגבי תרבותם של הערבים, ניהול מדינה והחלטות פוליטיות אינם יכולים להתבסס על יצרים, פחדים או תעמולה. נתניהו עצמו היה הראשון שניסה בכל כוחו לצרף את מנסור עבאס לקואליציה שלו, ורק סמוטריץ' טירפד זאת; רק לאחר מכן ביבי הפך אותו בספין תעמולתי לאיום קיומי. ראה למשל את הסרטון הזה: https://www.facebook.com/share/v/19h7rs8sFX/
ועוד הערה. הערבים הישראלים כאן כדי להישאר. אם אתה עושה להם טרנספר לבריאות. אבל אם לא, אז יש לך שתי אפשרויות: להשאיר אותם מנוכרים ומנותקים וחסרי פרנסה וזכויות ולא לטפל בצרכיהם, מה שמוביל ליותר עוינות ולפשע ואלימות ועומס כלכלי כבד, או לנסות לשלב אותם כדי למנוע ככל האפשר את כל זה, וגם לתרום לתוצר. לכן ההשוואות לאירופה הן מגוחכות (שוב אמוציונליות). באירופה הם הביאו אותם במו ידיהם. את זה ודאי לא הייתי עושה. אבל אם הם כבר כאן עליך לשקול אלטרנטיבות זו מול זו ואז להחליט במי אתה בוחר. אחרי שהבאת את המהגרים לאירופה אתה צריך לחשוב מה אתה עושה איתם. זה לא אותה שאלה כמו האם להביא אותם.
לסיכום, אין מדובר בהעדפה של ערבים על פני יהודים במישור הרגשי או הזהותי, אלא בהעדפת תוצאה מועילה למדינה על פני תוצאה הרסנית ומזלזלת בחובות הבסיסיות של האזרח. חשיבה רציונלית דורשת להתגבר על הרגשות הללו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תודה הרב על התשובה המפורטת.
אני רק רוצה להבהיר שהשאלה שלי לא היתה ממקום אמוציונלי ואני מבין את כל מה שכתבת ומסכים עם הרוב.
הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא מאמין לערבים שהם רוצים דו קיום, הם רוצים דבר אחד וזה להעיף אותנו מכאן. אני חושב שזו טעות לבחון את המציאות איתם ספציפית בצורה שהיית בוחן אוכלוסיות אחרות, הם רוצים שלא נהיה פה נקודה. זה נראה לי קצת תלוש מהמציאות להביא להם הזדמנות להיות חלק מאיתנו(הכוונה להוות חלק שמחליט פה על משהו) אחרי מה שהם אומרים. מרגיש לי שיסוד המחלוקת היא שאני לא מאמין להם והרב כן.
האם הרב באמת מאמין להם?
כמו שאמרתי קודם היינו חיים איתם במדינות מוסלמיות, התרבות שלהם חזקה מכל אמירה יפה שהם אומרים, היום הוא אומר ככה מחר הוא הורג כי זה מי שהם זה מושרש להם בתרבות, זה אולי נשמע גזעני אבל ערך האמת גדול יותר.
כמובן שהאלטרנטיבה מבחינתי היא לא מה שיש עכשיו וצריך למצוא דרך אחרת אבל לא איתם(לא יודע איך).
תודה הרב על התשובה המפורטת.
אני רק רוצה להבהיר שהשאלה שלי לא היתה ממקום אמוציונלי ואני מבין את כל מה שכתבת ומסכים עם הרוב.
הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא מאמין לערבים שהם רוצים דו קיום, הם רוצים דבר אחד וזה להעיף אותנו מכאן. אני חושב שזו טעות לבחון את המציאות איתם ספציפית בצורה שהיית בוחן אוכלוסיות אחרות, הם רוצים שלא נהיה פה נקודה. זה נראה לי קצת תלוש מהמציאות להביא להם הזדמנות להיות חלק מאיתנו(הכוונה להוות חלק שמחליט פה על משהו) אחרי מה שהם אומרים. מרגיש לי שיסוד המחלוקת היא שאני לא מאמין להם והרב כן.
האם הרב באמת מאמין להם?
כמו שאמרתי קודם היינו חיים איתם במדינות מוסלמיות, התרבות שלהם חזקה מכל אמירה יפה שהם אומרים, היום הוא אומר ככה מחר הוא הורג כי זה מי שהם זה מושרש להם בתרבות, זה אולי נשמע גזעני אבל ערך האמת גדול יותר.
כמובן שהאלטרנטיבה מבחינתי היא לא מה שיש עכשיו וצריך למצוא דרך אחרת אבל לא איתם(לא יודע איך).
לא, אני ממש לא "מאמין" להם.
כתבתי לא פעם בצורה חריפה וברורה שישנן בעיות עמוקות בתרבות ובמנטליות הערבית והמוסלמית בכל הנוגע לאלימות, שחיתות והיגררות אחר שוליים קיצוניים. כמו כן, ציינתי שכקולקטיב לאומי מדובר בציבור שמציג עוינות קשה כלפי קיומנו ומקיז את דמנו כבר מעל מאה שנה. מהחינה הזאת, אינני חולק על הדיאגנוזה העובדתית וההיסטורית שלך.
אם כך, היכן נטוש הוויכוח בינינו? הוויכוח איננו בשאלה אם אני "מאמין" להם, אלא מהי המסקנה המעשית ואיך מנהלים מדינה במציאות קיימת.
אני לגמרי מצדד בטרנספר, אם זה היה מעשי. אבל זה לא. אז מה בדיוק אפשר לעשות? יש לנו שתי אפשרויות עקרוניות: לנסות ולשלב אותם או להשאיר אותם בצד. מה שצריך לבחון זה מה ההשלכות של כל אחת מהדרכים הללו (שוב, בהנחה שהם כאן איתנו כדי להישאר).
אתה מסיים את דבריך בכך שצריך לנסות דרך אחרת "אבל לא איתם", ומודה שאינך יודע איך. בעיניי, "לא יודע איך" אינה תכנית עבודה מדינית או אזרחית. במציאות הריאלית חיים במדינת ישראל כיום כ-2 מיליון ערבים שהם אזרחי המדינה. הגישה שמציעה לפסול אותם באופן גורף ולפעול במודל של "מקל בלי גזר" הוכחה שוב ושוב ככישלון חרוץ שרק מתסיס את השטח ומגביר את הטרור והפשיעה.
כאשר אני מצדד בבחינת שיתוף פעולה אזרחי או בתהליכים של שילוב אזרחי-פוליטי (כמו הניסיון עם מנסור עבאס), אינני עושה זאת מתוך נאיביות או מתוך מחשבה שהמטענים הלאומיים נעלמו. מדובר בשיקול תועלתני ובתזמון תמריצים (תורת המשחקים / מקל וגזר):
* שינוי תמריצים: אם חלקים בציבור הערבי מוכנים להסיט את הדגש ממאבק לאומני אל עבר שילוב אזרחי (שיפור תשתיות, מלחמה בפשיעה, תעסוקה ושלטון חוק), האינטרס הברור שלנו הוא לחזק את המגמה הזו ולהעניק לה גזר.
* חובה ואינטרס אזרחי: מדינה דמוקרטית מחויבת להעניק שוויון זכויות אזרחיות לכלל אזרחיה. סגירת פערים אזרחיים והגברת המשילות משרתות בראש ובראשונה את הביטחון ואת החברה שלנו.
* הפרדה בין אזרחי לביטחוני: ההחלטות הלאומיות והביטחוניות נשארות בידי המדינה, בעוד שהשילוב האזרחי מפחית סיכונים ומגביר את היציבות.
להשאיר אותם בחוץ כשהם נותרים כאזרחים בינינו, זו האופציה הכי גרועה. זה מגביר עוינות ופשיעה והיעדר תרומה כלכלית ועול על המדינה. מה תרוויח מזה?! ואם יש שם גורמים עוינים (ולא כולם כאלה), העובדה שהם יישארו בחוץ רק תחזק אותם. ובפנים הם לא יעשו הרבה יותר ממה שיעשו בחוץ. אז מה בדיוק ההיגיון באין מדיניות שאתה מציע? לכן אמרתי שזזה מבטא אמוציונליות. כשאתה שולל אופציה אחת ובוחר באחרת גרועה ממנה זה לא שיקול דעת הגיוני אלא כניעה לכעסים ותסכולים.
לסיכום, אינני בוחן את המציאות בעיניים ורודות, ואני ממש לא "מאמין" להצהרות יפות. אלא שאדם מבוגר ואחראי אינו קובע מדיניות על בסיס "אמון" רגשי, אלא על פי ניהול סיכונים ותועלת מעשית מול המציאות הריאלית.
הרב מסכים איתה בנוגע לחלופות?
https://x.com/hasolidit/status/2116799254991655247?a=7aH9Q43xHKUMtBWwmm0&s=19
לא יודע. כשנראה מה כל אחד דורש ונדרש לוותר נוכל לדון.
Please login or Register to submit your answer