ביקורת על הפוסטמודרניזם

תגובתי היא שזו דרכם של בלבלני מוח. אם יש להם טיעון שיעלו אותו ויצביעו על טעות בטיעוניי. הצהרות כלליות על הסיבות לכשלים שלי הן התחמקות של מי שאין לו טיעונים (כי לא יכולים להיות לו).
ולעצם הטענה (הלא עניינית) הזאת, זה תלוי באופי הביקורת. יש ביקורות שנוגעות למבנה העקרוני של תחום, והן לא תלויות בהיכרות עם הפרטים. ניתן להעלות אותן אפריורי. נניח שפילוסוף כלשהו מבקר את עקרון הסיבתיות שמקובל בפיזיקה. האם הוא צריך להכיר את תחומי הפיזיקה השונים ואת כל הממצאים כדי להציג את ביקורתו? הוא לא צריך להכיר כמעט כלום.
ומעל הכל, אין שום צורך ואפשרות לערוך היכרות עם הגות פוסטמודרנית, מפני שאין חיה כזאת. יש טקסטים פוסטמודרניים, אבל לא הגות פוסטמודרנית. כפי שהסברתי (בהרצאתי "האם יש פוסטמודרניזם דתי?"), טקסטים כאלה מורכבים משני רכיבים (במינונים שונים): 1. טיעונים שניתן לנסח בשפה מודרניסטית לגמרי. 2. נונסנס. ערכו של טקסט כזה תלוי במינון של רכיב 1 מול 2. כך או כך, ערכו נעוץ תמיד במרכיב הלא פוסטמודרני שלו.