גיוס חרדים לצה"ל
שלום כבוד הרב,
אני פונה אליך כיהודי חרדי הכואב את המציאות הנוכחית, וברצוני להציב נקודת מבט שבדרך כלל נשארת מחוץ לשיח הציבורי בנושא גיוס החרדים.
בדיונים הקיימים בדרך כלל עולים טיעונים על "תורה מגנא ומצלא" [טיעון משולל היגיון] או על החשש מהתקלקלות רוחנית. דנים הרבה בשאלה כמה הצבא באמת צריך את החרדים או מסוגל לבוא לקראתם.
לדעתי, כל אלו מחטיאים את הבעיה העמוקה ביותר והיא: שאלת הזהות החרדית והמבנה הנפשי והרוחני שלה.
עולמו הרוחני והאישי של אדם נבנה נדבך על גבי נדבך מיום הולדתו. הזהות שלו, סולם הערכים, השאיפות והחלומות שלו – כולם שזורים במארג אחד. כך גם לגבי חברה בכללותה: הציבור החרדי בארץ ישראל בנה את עצמו אחרי השואה סביב הערך של לימוד תורה כערך טוטאלי, ובמקביל הסתגרות בד' אמות של הלכה ככלי הגנה אל מול העולם המודרני. [אלו הגדרות מעט פשטניות אך העומק המדוייק אינו נוגע לענין]
לדעתי אי אפשר לחתוך באבחת חרב את כל עולמו של האדם ושל החברה ולצפות ממנו לעשות מעבר חלק לעולם אחר. לקחת אלפי צעירים שגדלו על ברכי האמונה הזו ולזרוק אותם לתוך מערכת צבאית או לשוק העבודה ביום אחד – זהו מהלך שעלול לשבור את עולמם הדתי, את זהותם ואת נפשם.
לכן, לדעתי, קיימות רק שתי דרכים להתמודדות:
- שינוי מלמטה (תהליך אורגני): שילוב איטי מאוד ובהסכמה, שיחלחל בהדרגה וישנה את התפיסה החרדית מבפנים, כפי שאנו רואים שקורה במינונים נמוכים כבר היום – בעיקר ביחס ליציאה לשוק העבודה – חיבור לרשת וכדו'.
- שינוי מלמעלה (תהליך חינוכי): להכיר בכך שמי שכבר נבנה בתוך המערכת זקוק לפטור (למשל, כל מי שעבר את גיל בר מצוה), ובמקביל להקים מוסדות לימוד ייעודיים עבור הדורות הבאים. מוסדות אלו יפתחו מראש השקפה המתאימה ליהודי לוחם או עובד: לימוד הלכות רלוונטיות, מחשבה יהודית מעמיקה וחינוך לעמידה בזקיפות קומה רוחנית מול העולם הגדול.
בשביל זה צריך מנהיג חרדי שגם יאמין בדרך הזו – גם יהיה לו מספיק חזון ללכת בה – גם רוחב דעת כדי לבנות את הזהות החרדית החדשה [ומבלי לפגוע אנחנו לא רוצים להיות בדיוק כמו הדתיים] וגם חוזק וסמכות מספיקה כדי לסחוף אחריו את כל הציבור החרדי – לא פלא שזה עדיין לא קרה.
אשמח לשמוע את דעת כבודו על הגישה הזו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הטענה שלך שהסיבה האמיתית לאי-הגיוס אינה התירוצים המופרכים של "תורה מגנא ומצלא", אלא החשש מפירוק ה-DNA החרדי המבוסס על בדלנות והתנגדות למודרנה, היא אכן נכונה ומדויקת. החרדים אינם מתגייסים כי הם פוחדים מהמפגש עם העולם שעלול לפורר את החרדיות.
אנחנו נמצאים במצב של פיקוח נפש ציבורי. במצב של סכנת חיים, אתה לא יכול להשתמט ולהגיד "נחכה דור עד שנקים מוסדות ונחנך מחדש את הילדים", בזמן שאחרים נהרגים ונושאים בנטל עבורך. החשש מירידה רוחנית או שבירת הזהות אינו פוטר איש מהצלת חיים. הרי אם חייך שלך היו בסכנה מיידית וישירה, היית יוצא להילחם גם אם זה היה פוגע ברוחניותך. אם יש חשש לקלקול בצבא, החובה היא עליכם לדאוג למסגרות שימנעו אותו, ולא להשתמש בזה כתירוץ להשתמטות.
שנית, הציפייה שלך ל"שינוי מלמטה בהסכמה" או ל"מנהיג חרדי בעל חזון" שישנה את הדברים מלמעלה, היא אשליה. פתרון מוסכם דורש ששני הצדדים יכירו בכך שיש בעיה, אך ההנהגה החרדית רואה בעצם קיומה של הבדלנות והלעומתיות את הפתרון, לא את הבעיה. הם רואים בעולם שמסביב מבול ומעדיפים להסתגר ב"תיבת נח" שלהם. המנהיגות הזו מתאפיינת בחשיבה ילדותית שאינה מסוגלת לחשוב בסקאלות רחבות של ניהול מדינה וצבא. מעבר לכך, ניכר בעולם החרדי חוסר חמור באומץ לב ציבורי; כולם פוחדים מהצל של עצמם ומהלחץ החברתי, ולכן אין סיכוי שמישהו שם ישלם את המחיר הדרוש למהפכה כזו.
אם היה סיכוי לשינוי איטי ומנהיגות חרדית שתוביל אותו, אני בטוח שכולם היו מקבלים זאת. אבל אין שום אמון בכך שזה יקרה. לכן מנסים להוביל לחזה בכוח סנקציות וכדומה. זו הדרך היחידה לשנות משהו שם.
האסטרטגיה של "השתלבות איטית בהסכמה" נידונה לכישלון, שכן כל משאב או שליטה שיינתנו למנהיגות החרדית כדי "לפתור" את הבעיה, ישמשו אותה רק כדי להנציח את החרדיות ולחזק את החומות. הדרך היחידה להביא לשינוי אמיתי אינה בהידברות ובהסכמות, אלא בהפעלת כוח וכפייה באמצעות סנקציות כלכליות כבדות ושלילת תקציבים. רק כאשר החומות הללו ייפלו ותישלל מהם היכולת להתקיים כחברה פרזיטית, הם ייאלצו לשנות את תפיסתם, שכן "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer