דתי לפי דעתי כתפיסה

שלום, כהקדמה לשאלה שלי אציין כי ברור לי שאפשר לענות עליה באופן יבש ורדוד אך אני פונה דווקא אליך מההיכרות שלי עם התוכן והשיעורים שלך בתקווה שתוכל להאיר לי קצת על הנושא מהזווית המיוחדת שלך. נושא זה מאוד מכביד עלי לאחרונה ומתחבר קצת עם הסדרה שלך על חדשנות שמרנות ומסורת שאני בדיוק מסיים ואשמח לתשובה מפורטת ואפילו כיוונים וקישורים להעמקה.תודה מראש
לאחרונה יצא לי לשמוע ממספר אנשים שאני  מחזיק מהם כאנשים רציונלים ואינטליגנטיים שהם מגדירים את עצמם כחצי דתיים, ״דתי לפי דעתי״ או איפשהו על הסקאלה בין דתי לחילוני.
אבהיר בהתחלה כי ברור לי שאף אחד לא מושלם ומקיים את כל המצוות ולכן כולם בעצם לא דתיים שלמים או נמצאים על הסקאלה במקום מסוים (לפי תפיסה שתטען שדתי מושלם הוא רק אחד אשר מקיים את כל המצוות)
עם זאת, ההפרדה לדעתי היא חוסר השאיפה שלהם להיות במקום שונה.
לדוגמא, יש אנשים אשר לא מצליחים לקום למנין בבוקר אבל לטענתם הם היו רוצים להצליח או שואפים לזה. בתפיסה שאני מדבר עליה אין אף שאיפה כזאת. מספיק לדוגמא להתפלל בערב שבת וזהו. (אני יודע שזה יכול להזכיר מסורתיים קלאסים אבל זה מרגיש לי תפיסה קצת שונה ומודרנית יותר )
אוסיף כי באופן אישי מאוד קשה לי עם התפיסה הזאת כי היה לי הרבה יותר קל להיות ״דתי״ אם הייתי מגדיר את עצמי כדתי שלא שומר שבת אבל אני מרגיש שזה יהיה פשוט לעבוד על עצמי וזה יהפוך להיות בסוף אני עושה מה שנוח לי – אם זה מסתדר עם הדת יופי, אם לא אז גם בסדר.
מצד שני, אני מודע שיש מצוות מסוימות שגם אני לא ממש מבין ולמען האמת לא ממש שואף לקיים. בנוסף, אני מתקשה למצוא הבדל עקרוני בין אדם שפשוט מתפלל במנין/ לא שומר שבת כי זה לא חשוב לו ולאדם שטוען כי זה חשוב לו אך הוא לא מצליח (נראה לי שזה מגיע לעניין של סדר עדיפויות ובסוף, התפילה/ שמירת שבת לא מתועדפת מספיק בשני המקרים ואין הבדל מהותי ביניהם)  לכן ההבדל בין התפיסות קצת מתערער לי ואשמח לחידוד ממך.
לסיכום, כמובן שכל אחד יעשה מה שהוא מרגיש לנכון אך אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לתפיסות שכאלו כדוגמת ״חצי דתיים״ ובעיקר תפיסות כאלה שמגדירות סט כללים חדשים אשר גם נותן לך נוחות (לא לשמור שבת לדוגמא) וגם נותן לך הרגשה של קשר לדת וכו׳ מבלי לספר סיפורים של אני לא מצליח לקום להתפלל וכו׳.