האם אפשרי להיות דתי וגם מוסרי?
אני לא מבינה מספיק בדת היהודית, ואולי בגלל זה נראה לי שיש סתירה.
האם אדם דתי, עם אמונה אורתודוכסית (שאלוהים באמת קיים, שהוא בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו ציוויים מחייבים), יכול להיות גם אדם מוסרי? אין התנגשות?
נניח האמונה שאלוהים בחר בנו מכל העמים, לא מובילה בהכרח לעליונות יהודית?
לדוגמא, בויכוחים השונים על האם מותר להציל חיים של גוי בשבת. לאדם מוסרי לא יהיו ספקות בכך בכלל.
עצם התהייה האם חיים של גוי שווים פחות נראית לי לא מוסרית.
יש לי קצת ראייה דיכוטומית, ואני תוהה אם אדם שהוא באמת מוסרי וגם דתי, לא קצת מרמה את עצמו ולמעשה לא מאמין באמת במה שהדת אומרת, או לחילופין, אדם שהוא מאמין באמת, קצת מרמה את עצמו והוא לא באמת מוסרי.
מצד שני נתקלתי במאמר הזה:
שטוען כי התורה שבעל פה איננה מאלוהים. אני לא בטוחה אם זה פותר את הסתירה כאן או לא.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
- בטור 456 ובשיחה הרביעית במצוי הראשון הסברתי מדוע לא ייתכן חילוני מוסרי, אלא רק דתי. אבהיר כדי שלא תיבהלי, אין כוונתי שאין חילוני שנוהג באופן מוסרי. טענתי היא שאם הוא עושה זאת (ולשמחתי יש רבים כאלה) הוא אינו עקבי.
- עוד הסברתי בכמה וכמה טורים (למשל 15, 541 ועוד), שההלכה והמוסר הן קטגוריות בלתי תלויות. לכן מי שמוציא מההלכה מסקנות לגבי המוסר לוקה בחוסר הבנה קטגוריאלי (אגב, יש גם רבים דתיים כאלה). אחדד, יש בהלכה לא מעט הוראות בלתי מוסריות בעליל, אבל זה לא אומר שלקב"ה או לתורה המוסר אינו חשוב. זה רק אומר שחוץ מהמוסר יש עוד דברים/ערכים חשובים, ולפעמים יש התנגשויות בינם לבין המוסר. זה לא שונה מהותית מהתנגשות בין שני ערכים מוסריים. לדוגמה, בקונפליקט שמתאר סארטר על סטודנט שלו בפריז הכבושה במלחה"ע השנייה, שהתלבט האם להישאר לעזור לאמו החולה והזקנה או לברוח ולהצטרף לצבא צרפת החופשית ולהילחם בנאצים. אם הוא בחר להילחם, האם זה אומר שלא אכפת לו מעזרה לאם זקנה? ואם בחר להישאר לעזור לה, האם זה אומר שלא אכפת לו מהלחימה ברוע? כשיש התנגשות ערכית, בחירה בערך אחד לא אומרת שאני אדיש לאחר. כמובן שמי שאינו מאמין בערכים דתיים, יבחר בצד המוסרי בקונפליקט, אבל מי שכן מאמין בהם לפעמים יבחר נגד הצד המוסרי וזה לא אומר שהמוסר לא חשוב לו או שהוא פחות מוסרי מהחילוני. ממש לא. הצלת חיי גוי בשבת יכולה להיות דוגמה לזה. לחלק מהדעות גם חיי יהודי לא דוחים שבת, ומה שמצילים אותו הוא כדי שיוכל לקיים מצוות ולא בגלל ערך החיים. אין הבדל בין ערך החיים של גוי ושל יהודי. גם לדעות האחרות אין בהכרח הבדל, אבל אין לי אפשרות להיכנס לכל זה כאן.
- יש מקורות שונים שאכן מבטאים עמדות פגומות מוסרית, אבל זה לא בהכרח "עמדת היהדות". אלו תפיסות של אנשים מסוימים. אני למשל מחויב לתורה וממש לא מאמין בשום גרסה של עליונות יהודית. בדיוק כמו שחילוני גזען אינו אומר שהחילוניות היא גזענית. אני למשל חושב שחובה לחלל שבת להצלת חיי גוי. וכמוני עוד פוסקים.
- לפעמים יש סתם חוסר הבנה וטעויות פרשניות של אמירות שונות, שמובילות למסקנה השגויה שמדובר במסקנות לא מוסריות. לדוגמה, אנשים שתמכו בהפצצת עזה אינם בהכרח לא מוסריים וגם לא בהכרח דוגלים בעליונות יהודים, גזענים וכו'. הדבר תלוי בנימוקים שלהם ובסיטואציה, וכבר הארכתי בזה במקומות אחרים.
- יש לך טעות לוגית. בפילוסופיה של האתיקה ידוע שמחויבות לערכים שונים גם אם היא מובילה למסקנות מנוגדות אינה סתירה לוגית. אני יכול לאהוב שוקולד ולא לרצות לאכול אותו כי הוא משמין. הקונפליקט הוא במישור המעשי אבל אין שום סתירה בין שתי התפיסות שלי. כך גם לגבי מוסר והלכה. בסעיף 2 כאן למעלה הסברתי בדיוק בגלל זה שמחויבות לאחד אינה אומרת חוסר מחויבות לשני.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תודה רבה על התשובה!
דרך אגב רציתי להתנצל על הקישור ששיתפתי. ביררתי אחר כך על כותב המאמר וגיליתי שהוא ישראלי שהפך למיסיונר נוצרי.
אמנם צריך להתייחס לטענות בעניינות בלי קשר לאג׳נדה של הכותב, אך אני מודה שזה גרם לי להירתע ממנו
אין על מה להתנצל. בעיניי הכותב לא חשוב. מה שחשוב הוא הטיעונים (החלשים) שהוא מעלה. מצדי אפשר להביא גם את מיין קמפף, אם זה מציג טיעונים ששווים דיון.
"לחלק מהדעות גם חיי יהודי לא דוחים שבת, ומה שמצילים אותו הוא כדי שיוכל לקיים מצוות ולא בגלל ערך החיים"
חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה – חשבתי שזה רק מעין דרוש בעלמא על גבי הטעם המרכזי, שהוא וחי בהם. שמירת השבת שלו בעתיד היא ממש טעם הדבר לדידם?
חפש כאן הסבר בטור שעוסק בזה. הסברתי בהרחבה. כאן רק הבאתי אפשרויות פרשניות כדי להבין שהשאלה לא פשוטה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer