האנטינומיה של סופיות חלל וזמן

היי הרב,
השאלה שלי מתמקדת יותר בעמדת לייבניץ בנושט.
איך אתה מתייחס לגישתו, שלקב"ה צריך היה להיות טעם מספיק לברוא את העולם ברגע מסוים. כלומר מה היה עד אז? ומה קרה פתאום ? או אולי בעיניך זו פשוט אנטינומיה ולא בהכרח שיש תשובה בהגות היהודית, או בשכל…
 
ושאלה קשורה – לגבי יקומים מקבילים, מדוע לא להניח שיש אינסוף עולמות ברגע זה, אם אלוהים הוא אינסופי?
לייבניץ אומר שזה הטוב שבעולמות האפשריים, אבל אולי יש הרבה עולמות ששונים כל אחד ממשנהו בנימה דקה, וכל אחד הוא האופטימלי לגבי עצמו ומטרותיו .