הגדרת הרמבם לדין דאורייתא

לי נשמע מהטקסט הזה שגם הכסף משנה הבין ככה וזה גם יכול להתחבר למה שהוא כותב שהוא מצא כתוב שהרמ"ך בהגהותיו העיד שהרמב"ם הגיה "ושלשתן דבר תורה"…

כסף משנה הלכות אישות פרק א הלכה ב
ובאחד משלשה דברים וכו' בביאה ובשטר מהתורה ובכסף מדברי סופרים. זה דבר קשה היאך כתב שהכסף מדברי סופרים שהרי למדו קידושי כסף קיחה קיחה משדה עפרון וכל דבר הנלמד באחת מי"ג מדות הוי דבר תורה. ומצאתי כתוב שהרמ"ך בהגהותיו העיד שרבינו עצמו הגיה בספרו ושלשתן דבר תורה וגם אני מצאתי כן בתשובות ה"ר אברהם בנו מכל מקום לי נראה שאין עדותו נכון ממ"ש רבינו עצמו בפ"ג וממה שכתב בספר המצות שלו וכמו שכתב ה"ה, ומה שכתב רבינו הוא מדברי סופרים הוא מן השורש השני שהניח הרב בספר המצות וכו'. ודע שאני מצאתי סעד לדברי רבינו מדתנן בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פח) חומר בדברי סופרים מד"ת האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב (ובגמרא) אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע הרי דלארבע טוטפות קרי דברי סופרים אף על פי שהם דאורייתא שהרי זקן ממרא אם הורה לעשות חמש טוטפות ממיתין אותו והא פשיטא דאין ממיתין אלא אם כן הורה לעשות הפך הדבר שהוא מדאורייתא ואם כן ע"כ דדברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא אלא שאינו מפורש בתורה וקרינן ליה דברי סופרים כלומר דבר שאילולא שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך.

מהמגיד משנה זה פחות נשמע שהוא מגדיר את דברי סופרים כדברים שנובעים מי"ג מידות אך לא מפורשים בפסוק, אבל עדיין הוא מגיע לאיזשהי הבנה שכסף זה כן מדברי תורה ככה שכן היה אפשר "לדחוף" את זה בטקסט .

לא רואה כאן הכרח. הוא יכול לעשות את ההבחנה במישור המקור ולא התוקף, כמו שהבין התשב"ץ.