הדת והפיזיקה

לכבוד הרב דוקטור מיכאל אברהם.
שלום רב. 
אמש התכתבנו במייל, וכבקשתך אני ממשיך כאן את הדיון. אחזור בקצרה על עיקרי הדברים:
הצגתי את עמדתי שהפיזיקה והדת אלו שתי גישות סותרות במהותן ביחס לשאלה כיצד העולם פועל, ואי אפשר ליישב ביניהן בשום אופן.
תשובתך הייתה שאכן אתה מסכים, אבל דווקא בגלל זה לא נכון לזהות תפיסה דתית עם הסבר אלטרנטיבי למציאות. כתבת: "בכמה מקומות באתר שלי עמדתי על כך שמהתפיסה המדעית על המציאות עולה שהעולם מתנהל בצורה דטרמיניסטית על פי חוקי הטבע (אולי למעט חריגים ספורדיים שאי אפשר לשלול את קיומם). לכן הדתיות בימינו צריכה להתמקד בקיום ההלכה ולימודה, ולא באינטראקציה עם הקב"ה דרך המציאות".
ראשית, תודה על תגובתך הברורה והחדה. 
אבל הרשה לי לחלוק עליך.
לדעתי, אי אפשר להעמיד תפיסה דתית רק על קיום הלכה ולימודה במנותק מראיית העולם הפיזי. משום שמיד תעלה השאלה מדוע ההלכה מחייבת? אם אין כאן יותר מאשר מערכת חוקים ומוסר, אין סיבה שאכפיף את עצמי למערכת זו דווקא, יותר הגיוני שאנסח את ההלכה כראות עיניי, לפי המוסר שלי. 
כידוע בתחילת ספר הכוזרי מציג החכם היהודי למלך כוזר את היהדות כדת שנסמכת בעיקר על ניסים ספציפיים שארעו לאבותינו. והוא מסביר שם למלך שרק בדרך זו אפשר לבסס את הדת. למעשה אפילו המלך טען בתחילה שצריך לבסס את הדת על אמונה בבורא ששולט בעולם. כלומר זה ברור שדת אינה יכולה להיות אך ורק הלכה, אם היא לא מלווה בתפיסה מסוימת על העולם הפיזי הרי שאין שום סיבה שתהיה להלכה מעמד מיוחד יותר מאשר כל מערכת חוקים אחרת. 
לפי גישתך, אין ביהדות (בתקופה זו לפחות) יותר מאשר סט ערכים, במצב זה לא תוכל להעמיד טיעון משכנע מדוע עלי להחזיק בסט ערכים זה.
אשמח לשמוע את דעתך.