החילוק בין חשיבה והכרה

שלום הרב
בספרו אמת ולא יציב, הרב מחלק בין החשיבה האנושית – אותה העמידו על נס הרציונאליטסים – והוכחה כמקור מוטעה להכרת המציאות, לבין האינטואיציה המחוייבת לכל מחקר אמפירי. הרב הגדיר שאינטואציה הינה תחום הקרוב להכרה, כמו הכרה חושית, אלא שהיא הכרה בלתי אמצעית שאינה עוברת דרך החושים. לכן, בשונה מן החשיבה הרציונאליסטית שאינה מלמדת אותנו על המציאות, הרי שהאינטואיציה כן.
אך כיצד נדע להגדיר מהי אינטואיציה הכרתית ומהי חשיבה? האם סברתו של אריסטו שמהירות נפילת העצמים היא לפי כובדם – לא היתה בעיניו אינטואיטיבית? האם אמונה באלוקים, אותה הרב מגדיר כאינטואיציה אפשרית בספר הראשון של התרילוגיה, איננה דומה לסברא האריסטוטלית?
תודה רבה