הלכה ומוסר

אבל אתה מציג את זה כאילו יש לי שני מקורות תיאורטיים שונים שאומרים לי דברים שונים ואני אמור להכריע. אבל בפועל, חכמים הכריעו הכרעות למעשה, ומימלא הורו לנו כיצד לנהוג בשקלול הערך המוסרי שעומד מנגד. אז זה אומר שאתה לא מקבל את ההכרעה שלהם בפעמים מסוימות שיראה לך שהם נוגדים את המוסר.
אם כך אתה לא מקבל את התלמוד באופן מלא, כי לגבי הכלל של הלכה מול מוסר אתה יכול לנטות קו מחכמים.
ולמה אתה גם לא שוקל את דחיית דברי חכמים כשהם מכריעים כנגד צווים הלכתיים אלוהיים מפורשים? יוצא שאתה דוחה את חכמים מפני המוסר, ואז את המוסר מפני צו אלוהי מפורש, ושוב את אותו הצו האלוהי המפורש בגלל דברי חכמים.

לא אמרתי את זה. אני מקבל את התלמוד כמקור הלכתי מחייב. השאלה מה עושים עם הוראה הלכתית מחייבת, בפרט כשהיא מנוגדת לעיקרון מוסרי. כאן יש מקום לפרש אחרת, יש מקום לחשוב שהמוסר גובר (וגם בחז"ל אתה מוצא זאת – עבירה לשמה, וגם בפוסקים – פסט נישט), ומעל הכל יש מקום לומר שהביטחון שלי בהלכה הזאת אינו מלא ולכן לא אקיים את ההלכה הזאת למרות שהיא הלכה מחייבת. כמו סירוב מצפוני בחוק שאינו מצביע על אי קבלת מרות החוק אלא ראיית החוק כמשהו שאינו בלעדי. הדברים הללו הוסברו באתר בעבר לעייפה, ואין טעם להיכנס לזה שוב כאן.