המצוי הראשון – ועל פוסט מודרניזם

שו”תקטגוריה: אמונההמצוי הראשון – ועל פוסט מודרניזם
איתי שאל לפני 8 חודשים

התחלתי את הספר הראשון, באמת כתוב הרבה יותר טוב מהמחברות, וערוך גם הרבה יותר יפה מהספרים הקודמים.
אתה מציג שם את הטיעון שאמונה היא טענת עובדה, ואינה רגש רליגיוזי או משהו דומה. הדברים פשוטים. אבל ההצגה בספר היא כנגד טיענוי הפוסט מודרניזם של שג”ר ודומיו.
נדמה לי שהדברים אינם מכריחים זה את זה.
טענת עובדה שניתנת לבדיקה אמפירית בוודאי שחייבת להישאר בפונקציה חד חד ערכית.
מה עם טענות נורמטיביות שגם אותם אתה מסווג כטיעונים עובדתיים הצופים באידיאת הטוב.
האם גם שם הטיעון חייב להיות חד משמעי, הוא לא מושפע בכלל מנפש האדם?
כמעט כל טיעון סינטטי הוא מורכב מהעמדה האנושית של האדם, וכי במקרה כיום כולם נגד הדרת נשים, ובעבר המאוד לא רחוק גם אנשים מוסריים מאוד לא ראו בזה בעיה? כמעט כל הטיעונים מתחומי האתיקה השנויים במחלוקת הם טיעונים שאפשר לדעת בגדול לפי התרבות שבה האדם חי מה הוא יטען על הנושא, לא בגלל שהוא מושפע בדעותיו מהחברה, אלא באמת המצע התרבותי שעליו האדם גדל המשפיע על התפיסות הללו. וכי בחינם יש תפיסה הולכת וגוברת על מודעות לצער בע”ח שהרב גם שותף לה? 
זה אומר שעד היום טעו? או שהמצע הנפשי והתרבותי שבו הם גדלו לא הניח להם להתבונן על בע”ח באופן כזה כפי שמתבוננים היום.
לגבי אמונה באלהים לא ייתכן לומר באופן כזה, כי או שהוא קיים או שלא, (בניגוד לעמדות ערכיות שייתכן שהמצב הנפשי של האדם נכנס לתוך המשוואה), אבל השאלה האם האדם יגיע בהכרח לאותה תלויה בנתונים אישיים ותרבותיים, וכל עמדה סינטטית שהיא ‘רק’ סבירה, תתקבל באופנים שונים ע”י בני אדם שונים, בהתאם למצבם הנפשי/תרבותי

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 8 חודשים

חותם על כל מילה.
תמצית הערתי היא במשפט הבא שלך:
זה אומר שעד היום טעו? או שהמצע הנפשי והתרבותי שבו הם גדלו לא הניח להם להתבונן על בע”ח באופן כזה כפי שמתבוננים היום.
למה אתה חושב שאלו שתי אפשרויות שמוציאות זו מזו? המצע התרבותי שלא הניח להם לראות הביא אותם לטעות. הם אכן טעו.
הטענה שיש אמת אינה אומרת בהכרח שכל האנשים יכולים להגיע אליה ויסכימו לגביה. אלו שתי טענות שונות לגמרי.

איתי הגיב לפני 8 חודשים

כבר די מתבקש להמשיך צעד אחד הלאה.
אם המצע הנפשי תרבותי נצרך כדי להגיע לאמת, והוא חלק בלתי נפרד מההתבוננות של האדם באידיאת הטוב, הרי שאין לנו סיבה אמיתית לחשוב שדווקא אנחנו צודקים, כל אחד מגיע עם המטען הנפשי שלו, וזה כמו לשים משקפיים בצבע מסוים, מי שרואה בע”ח בצבע ירוק סובר שאסור לצער אותם, ומי שרואה אותם בצבע כתום סובר שמותר, אין סיבה להניח שהמשקפיים הירוקות הם דווקא הנכונות.

mikyab צוות הגיב לפני 8 חודשים

בעיניי לא. אני מדמה את זה לא לצלופן על העיניים אלא לטלסקופ (או משקפיים). מי שמצויד בו רואה את התמונה האמיתית ומי שלא – טועה.

יהונתן הגיב לפני 8 חודשים

שלום הרב.
אך נדע שתמונת המציאות שלפנינו היא הנשקפת מבעד לעדשות הטלסקופ ולא זו של החולק?

כל אחד חושב שהוא רואה טוב יותר את המציאות. על מה אנחנו נשענים כדי לומר דבר כזה?

mikyab צוות הגיב לפני 8 חודשים

ראה טורים 247-8.

פלוני הגיב לפני 8 חודשים

באופן די מוזר דברי הרב כאן מזכירים לי מאוד את דברי הרב טאו על מה שהוא מכנה “מבט של קודש”.
הכוונה היא שקיים בנו מערך הכרה נוסף אחר שונה מהרגיל ושישנם פעולות מסוימות שמפתחות אותו והדבר מקנה לאדם יכולת לראות את המציאות יותר בבהירות. (עיין בעבודה של הרב עוז בלומן- השיבה אל המטפיזיקה).
גם כאן העיקרון הוא שיש כלי שמדייק את תמונת המציאות שאנו פוגשים ואדם שחסר את הכלי הזה פשוט לא יכול לראות נכון והוא יטעה.

השאר תגובה