הפגנות כן והלוויות לא?

האמת שגם אני קראתי אותה שוב והיא לא הכי מובנת…
האם החוק יכול לגבור על ההיגיון הבריא?
מבחינה חוקית, ההפגנות מותרות גם עם 10,000 איש, אך הלוויות מוגבלות ל-20.
מבחינה אפימידילוגית, היינו טבעית-הגיונית, אין הבדל ביניהם. אם אחד אסור – כך גם משנהו.

הטענה של אנשי התקשורת היא, שהחוקתיות גוברת על ההיגיון הבריא.
האם הרב מסכים עם הטענה הזאת?

יש לך את זה ביותר מגמתי? אולי אפשר היה לנסח האם עדיפה הטיפשות על השכל. עכשיו זו כברדילמה מאוזנת.
לא.

בס"ד כ"א בשבט פ"א

חוק שמתיר הפגנות בשטח פתוח אך אוסר התקהלות כזו למטרה דתית או משפחתית – הוא חוק המפלה, ולכן לפי הרמב"ם בפי"א מהל' גזילה אינו 'דינא דמלכותא' אלא 'חמסנותא' והוא משולל תוקף הלכתי.

ברם, סמי מכאן 'דינא דמלכותא' – הלא התקהלות ללא שמירת מרחק ועטיית מסכות היא חשש פיקוח נפש, כפי שהורו רוב גדולי חכמי דורנו ובהם גם הגר"י שיינר זצ"ל.

מה שיכול להיות נפק"מ הוא באנשים שכבר מחוסנים, שמצד החוק עדיין אסורה ההתקהלות, אך מצד חשש פיקו"נ אין מניעה שיתקהלו. ואולי באמת משתתפי ההלוויות של הגר"י שיינר והגרמ"ד סולובייצ'יק היו מאלה שכבר חוסנו.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

בס"ד כ"ב בשבט פ"א

למעשה, קשה מאד להגביל את ההשתתפות של המונים בהלווייה. לווייה אינה אירוע שמתכננים מראש ושולחים הזמנות. כשהיא קורית – היא קורית בהפתעה, ואז כל מי שמרגיש שהנפטר היה 'אביו הרוחני', חש ש'באה השמש בצהרים" ויוצא בכליון נפש להיפרד ממי שהיה לו כאב ואם.

כמדומה שלא ניתן למנוע את נהירתם של תלמידים ללוות את אביהם הרוחני. מה שאולי כן ניתן הוא להכריז ולהשגיח שיעטו מסיכות ושישמרו על מרחק בין איש לאיש.

זה אולי בניין אב לכל ההתנהלות במצבי הקורונה. לא מציאותי 'לעצור את החיים', ואם דורשים זאת – רב הסיכוי שהציבור לא יעמוד בגזירה. כן מציאותי לתכנן את האירועים בצורה היותר מאובטחת.

בברכה, יפאו"ר