ספק ברכות בספק ספקא

שלום הרב,
בטור הראשון בסדרה על "קולא וחומרא" הרב הסביר שקולא היא פתיחת יותר אפשרויות. היישום של זה בדיני ספק ברכות היה שמכיוון שספק ברכות להקל אז במקרי ספק נפתחות יותר אפשרויות, כלומר מותר לברך או לא לברך, ורק אז נכנס החשש מהוצאת שם שמים לבטלא שאוסר לברך. לפי זה, גם במקרה של ספק ספקא בברכות היינו צריכים להמשיך ללכת לקולא בברכות ולפתוח את כל האפשרויות, וממילא בפועל לאסור לברך מחשש הוצאת שם שמים לבטלא. אבל במקרה של של אדם שמסופק אם ספר ספירת העומר כתוב שבגלל שמדובר בספק ספקא, הוא יכול (? לא צריך או חייב…) להמשיך לספור בברכה.
אולי ספק ספקא בעצם אומר שאנחנו לא בספק, כי הכרענו לפי רוב הסיכויים?