פרדוקס המיגו

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיפרדוקס המיגו
איתן שאל לפני 3 שנים

שלום הרב, רציתי לשאול את השאלה הידועה בענייני מיגו. אדם הטוען טענה שאינה חזקה כל כך עבורו בעוד שיכול היה לטעון טענה עדיפה לו, אנו אומרים מיגו. השאלה היא כזאת, מרגע שהאדם מכיר את דיני המיגו, ממילא הוא יודע שטענתו מועלת לו יותר וממילא בטל כל המיגו.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

שלום איתן.
כעת נזכרתי במקרה של גחין ולחיש בב”ב ל רע”ב, שם האדם יוצר לעצמו במו ידיו את המיגו ושם ודאי שייכת הקושיא הזאת. אבל ניתן להעלות זאת כמעט בכל מקום.
רק אעיר שיש כמה סוגי מיגו שלא חשופים לקושי הזה. למשל, מיגו שנותן יתרון מהותי בטענה הטובה יותר (כלומר יש עניין לטעון אותה למרות שאני יודע שיהיה לי מיגו בטענה השנייה). לדוגמה מי שיכול לטעון למאתיים וטען מנה.
עוד יש להעיר שבדיני ממונות יש לבי”ד (אמנם בימינו פחות, כמוש”כ הרי””ף והרמב”ם רפ”כ ורפכ”ד בהל’ סנהדרין) סמכות לנהוג כפי שהוא מוצא לנכון והוא לא כפוף לדיני הראיות. לכן ספציפית בממונות זה לא קשה כל כך, כי בי”ד מחליט מה סביר לעשות לפי העניין ומעריך האם האדם שלפניו מערים או לא. אבל יש מיגו גם בהקשרים לא ממוניים כמובן (כמו בפ”ק דכתובות לגבי פתח פתוח ועוד).
מקובל לענות על זה באחת משתי צורות: 1. גם אם תבטל את המיגו הוא יחזור וייווצר. זוהי לולאה כמו הר”ן בב”מ ל ע”א על פרה אדומה שעלה עליה עול לרצונו של הבעלים, ע”ש ובתוס’. אמנם כאן עדיין לא ברור מדוע לעצור דווקא בזה שיש מיגו.
ואולי העובדה שבי”ד יכול גם לא לקבל את המיגו (ראה  דבריי למעלה) יוצרת מצב שבו האדם לא יכול להיות בטוח, ולכן עדיף לו לטעון את הטענה הטובה באמת.
2. מיגו יש לו היבט של כוח טענה ולא רק סברת מה לי לשקר. וזה קיים גם כאן, כמו במיגו דהעזה. אמנם הצד של מה לי לשקר אכן בעייתי.
ראה על כך באורך בקונטרסי כאן.
——————————————————————————————
שואל (אחר):
חשבתי על משל מעולם האלקטרוניקה שדומה לפרדוקס המיגו. שני שערי NOT מחוברים אחד לשני במעגל (מוצא 1 לכניסת 2). בהתחלה תהיה אוסילציה בין רמת מתח “0” לוגי ובין רמת מתח “1” לוגי. נראה לי שאחרי זמן מה המעגל אמור להתכנס לרמת מתח ביניים סופית כלשהי שאינה 0 לוגי ואינה 1 לוגי. זה אולי מלמד שבכל פרדוקס מסגנון זה, הפתרון הסופי הוא פתרון ביניים בין שני המצבים. במקרה שלנו אפשר יהיה להגיד שהמיגו חצי מועיל, ולכן עדיין צריך להתחשב בו. 
אורן
——————————————————————————————
הרב:
 
ראשית, דומני שאולי כוונתך לשער בודד שסגור על עצמו (מחברים את היציאה בחזרה לכניסה ). דווקא בשני שערים בטור אין שום פרדוקס, כי זהו מבנה כזה: – 1 – 0 – 1 –
בכל אופן, במשל שלך עברת מהלוגיקה של המעגל לאלקטרוניקה שלו. בלוגיקה זהו פרדוקס ואין מוצא, אבל מבחינת האלקטרוניקה דומני שהתוצאה תלויה במימוש האלקטרוני של השערים. יש מימושים שבהם מה שיתקבל הוא קצר (חיבור של שני מתחים שונים בקצר זה לזה ישרוף את החוט. רק אם יש התנגדות כלשהי בחיבור ניתן לדבר על מיצוע. לכן דומני עדיף לדבר על הלוגיקה בלי להיכנס לאלקטרוניקה.
——————————————————————————————
שואל:
כן, התבלבלתי בין שני שערים לאחד. לגבי המשל, אולי גם פרדוקס המיגו בעולם הלוגי נשאר בלתי פתיר או מתנדנד עולמית בין “0” ל”1″ ורק כאשר מורידים אותו לעולם המעשי-משפטי, הוא מקבל מעין מיצוע (או מעין “סופר פוזיציה”) בין שני הערכים האפשריים שלו, כך שהתוצאה הסופית שלו נשארת כמו שהייתה לפני שהעלנו את הפרדוקס.
——————————————————————————————
הרב:
אכן זהו המצב. כפי שכתבתי, בי”ד מחליט האם להשתמש במיגו או לא (להקריס את פונקציית הגל לכאן או לכאן).
——————————————————————————————
שוע:
בנוגע לשאלה למה לעצור דווקא בזה שיש לו מיגו. אני חושב שכאן התשובה פשוטה. ב”ד צריך להתנהל לפי עיקרון כללי יחיד. לקבוע עיקרון שאין מיגו מוביל לפסקי-שקר ששקריותם ברורה (כי מיד יעמוד המיגו וינופף בידו הר בת ציון). לקבוע עיקרון שיש מיגו משאיר אותנו עם מחצה על מחצה (לכל היותר כנגד חזקה במיגו להוציא). בפרה שני הצדדים שקולים ולכן באמת כדי לעצור דווקא בצד מסויים צריך עיקרון נוסף (למשל שהולכים לחומרא כמו ‘לחומרא מקשינן’ ולא מדין ספק).
——————————————————————————————
הרב:
לא הבנתי את הטענה. גם אם לא יהיה  מיגו, למה בהכרח הפס”ד יהיה שקרי? האדם טוען את טענתו ובי”ד יחליט אם הוא צודק או לא. ובוודאי אם לוקחים בחשבון את הרמב”ם והרי”ף שבממונות בי”ד לא כפוף לדיני הראיות ויכול לפסוק אחרת. כמו”כ לא הבנתי מדוע כשיש מיגו נותרנו עם חצי-חצי. להיפך, אם אין מיגו אז האדם פשוט ישקר בטענה הטובה יותר וזהו. 
——————————————————————————————
שוע:
אם נקבע ככלל שלא מאמינים לפרוע (אבל כן מאמינים למזויף), ובא איש וטען פרוע ולא נאמין לו, אז אנחנו מתנגשים ישירות ב’מה לי לשקר’ והפסק הוא טעות בוודאות (סבירות גבוהה לכל הפחות. ב”ד צריך עיני נץ חודרניות כדי להתגבר בטביעות עינו על שיקול חזק כל כך).
אם נקבע ככלל שכן מאמינים לפרוע (כמו שמאמינים למזויף) אז אכן אין לנו סיבה מיוחדת לחשוב שהפסק הוא נכון (שהאדם דובר אמת), אבל אין גם סיבה מיוחדת לחשוב שהוא שגוי (דובר שקרים), ולצורך העניין יש מחצה על מחצה האם הוא משקר או נאמן.
לכן לא ניתן לקבוע עיקרון כללי שפרוע אינו נאמן, אבל ניתן בהחלט לקבוע שפרוע כן נאמן. פספסתי את הסתירה לטענה הזו.
——————————————————————————————
הרב:
לא מאמינים לפרוע במיגו דמזויף, אבל ניתן להאמין לו כשלעצמו (לפי ראות עיני הדיינים). לכן לא נכון שלא נאמין לו, ואיני מבין מדוע צריך עיניים כה חודרניות. זה לא שונה מכל מצב אחר שהדיינים מתרשמים ממי שעומד לפניהם.
ועל הצד השני, שכן מאמינים לפרוע, לדבריך יוצא שסתם מאמינים לו ולא מכוח מיגו. אבל זה לא מסביר את הנאמנות של מיגו. אתה מאמין לו מספק שכן התובע הוא המוציא ועליו הראיה. זה הכל.

דומני שניתן להעלות גם הסבר אחר. נניח שלא היה מיגו בעולם. במצב כזה השקרנים אמנם לא יכולים לטעון פרוע, אבל הם היו בוחרים את הטענה הטובה ביותר שיש להם (מזויף), ועדיין היו זוכים בדין. לכן שלילת המיגו לא תועיל להרשיע שום שקרן. לעומת זאת, אם יש נאמנות של מיגו אז הבע”ד יטען את האמת כי הוא זוכה בין בפרוע ובין במזויף, לכן הוא יבחר את הטענה הנכונה ויהיה נאמן במתוך.

זה כנראה תורף דברי הרמב”ם בהל’ טונ”ט פ”ו ה”א:
בעלי דינין שבאו לבית דין טען האחד ואמר מנה יש לי אצל זה שהלויתיו או שהפקדתי אצלו או שגזל ממני, או שיש לי אצלו בשכר וכן כל כיוצא בזה, והשיב הנטען ואמר איני חייב כלום, או אין לך בידי כלום, או שקר אתה טוען, אין זו תשובה נכונה אלא אומרים בית דין לנטען השב על טענתו ופרש התשובה כמו שפירש זה טענתו ואמור אם לוית ממנו אם לא לוית, הפקיד אצלך או לא הפקיד, גזלתו או לא גזלתו, שכרתו או לא שכרתו, וכן שאר הטענות, ומפני מה אין מקבלים ממנו תשובה זו, שמא טועה הוא בדעתו ויבא להשבע על שקר שהרי אפשר שהלוהו כמו שטען והחזיר זה את החוב לבנו או לאשתו או שנתן לו במתנה כנגד החוב וידמה בדעתו שנפטר מן החוב, לפיכך אומרים לו היאך תאמר איני חייב כלום שמא אתה מתחייב מן הדין לשלם ואין אתה יודע אלא הודע לדיינין פירוש הדברים והם יודיעוך אם אתה חייב או אין אתה חייב, ואפילו היה חכם גדול אומרים לו אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודיענו כיצד אין אתה חייב לו מפני שלא היו דברים מעולם או מפני שהיו והחזרת לו שהרי אנו דנין במתוך שיכול לומר בכל מקום.
——————————————————————————————
שוע:
[חוזר שוב כי מעניין אותי, אבל אין לי משהו חדש במיוחד להוסיף. סביר להניח שהבנת בדיוק מה אני אומר, ואני הוא שלא הבנתי את הדחייה, אבל השוחד לא טומן ידיו בצלחת].
אני מציע שקבלת המיגו הוא לא כי יש בו ממש, אלא כי האלטרנטיבה גרועה יותר. אם לא מקבלים מיגו, בין אם ככלל לא מקבלים או שמשאירים את ההחלטה לעיני הדיינים באופן שיש עדיפות כלשהי לטענה מסויימת (מזויף למשל) אז מגיעים למבוכה. אולי באמת במקרים חריגים הדיינים יוכלו להתעלם מהמיגו לפי ראות עיניהם, אבל האם החופש הדייני העקרוני מייתר את כללי הדינים? לא גרע הכלל הזה משאר הכללים שמהם הדיינים יכולים להתעלם לפי השיטות שהבאת. אני לא מאמין לטענת פרוע מ’ספק’, אלא מקבל את טענת פרוע כי אי אפשר לקבוע עיקרון כללי אחר. ולדעתי אגב, בלי תלות, לא להאמין למיגו זה מוזר יותר מלא להאמין למאה עדים.
ההסבר האחר שהצעת [אני מבין שהרווח הוא שנמנעים מלהחטיא את הרבים באמירת שקרים בב”ד] לא הבנתי איך הוא נמלט מהקושיה שקשה על ההסבר ‘שלי’ (אם כי לדעתי כשלעצמי יש ליישב את שני ההסברים באופן דומה). עכשיו שהשקרנים טעו להאמין שהם יהיו נאמנים גם בפרוע, הבה נתחכמה להם ולפי ראות עיני הדיינים לא נאמין לאומר פרוע.
——————————————————————————————
הרב:
ומה שאני טענתי הוא שאם זהו המיגו אז אינך מאמין לאדם מכוח מיגו. אני מזכיר שהמיגו נתפס כראיה. שנית, אמרתי, שלקבל טענה מסופקת נשמע מאד מוזר.
שלישית, לדעתי אין שום הבדל בין דחיית מאה עדים לדחיית מיגו. אם הדיינים רואים שיש בעיה הם ידחו זאת. נכון שבפועל זה יקרה פחות, כי באמת מאה עדים יש פחות סיכוי לבעייתיות בעדותם. לשון אחר, עוצמת הראיה לא קובעת את הקושי של הדיינים להבחין האם היא שקרית או לא. היא כן קובעת את עצם השקריות, אבל לא זה מה שכתבת כשדיברת על עיניהם החודרות של הדיינים.

להבנתי ההסבר שלי לא סובל מכל הבעיות של ההסבר שאתה הצעת (ראה כאן למעלה, שיש כמה כאלה). לשיטתי הבע”ד באמת נאמן במיגו. הוא אומר את האמת שפרע, ואנחנו יודעים שזו אמת כי אם זה היה שקר הוא היה טוען מזויף (שהרי את המיגו של פרוע ניתן לדחות מכוח ראות עיני הדיינים, אז למה שיסתכן? אמנם גם את טענת מזויף ניתן לדחות באותה צורה – אבל זו טענה ולא ראיה. טענות לא דוחים כ”כ בקלות, שכן הטענות אינן עדות שהדיינים אמורים לקבוע האם היא אמיתית או שקרית. טענות בעיקר קובעות את מעמד בעה”ד – על מי נטל הראיה וכו’). עוד הוספתי שהאלטרנטיבה של שלילת המיגו לגמרי לא מועילה מאומה, שהרי שום שקרן לא יפסיד בגללה בדין, כפי שמסביר הרמב”ם ברפ”ו מהל’ טונ”ט שהבאתי.
——————————————————————————————
שוע:
עכשיו הבנתי. תודה
——————————————————————————————
הרב:
בשמחה.
 

אורן הגיב לפני 3 שנים

בהמשך לשאלה הזו, אתמול בשיעור העלתי אפשרות שההיגיון של טענת מיגו יוצא מתוך ההנחה והחזקה שהאדם הסביר בתקופת התלמוד לא היה מודע להתחכמויות משפטיות שמנצלות את דין מיגו, ואותם אלו שכן היו מודעים ממילא לא היו מנצלים זאת כי מדובר באנשים חכמים מספיק שמבינים את חומרת השקר והרמאות. האפשרות הזאת יכולה לפתור הרבה פרדוקסים בנוגע למיגו, וגם לחסוך פלפולים והגדרות למדניות מסובכות. ענית שהחסרון של האפשרות הזאת שהיא לא מסתדרת עם טיעוני מיגו מסובכים שהאדם הסביר לא מודע אליהם. רציתי לשאול לאיזו טיעוני מיגו התכוונת (דוגמא אחת או שתיים). וגם אם נגיד שיש כאלו דוגמאות, עדיין למה שלא ניישב בדוחק את הדוגמאות המעטות האלו ונציל את כל המוזרויות שקיימות בתפיסה הרווחת של מיגו?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

ראשית, ברור שצריך להוסיף גם כוח טענה:
1. מדוע מיגו דהעזה מועיל, הרי אותו אדם לא היה מעיז לטעון טענה מחוצפת. בלי כוח טענה קשה להסביר זאת.
2. כך גם במיגו שטוענים ליורש (שמזה הוכיחו האחרונים את דין כוח הטענה).
3. בעל שאמר זה בני נאמן לפטור את אשתו מייבום במיגו שיכול לגרשה. הראשונים (רמב”ן ורשב”ם) נחלקו האם הוא נאמן להתירה לכהן. אם הוא לא נאמן להתירה לכהן אז ברור שהמיגו אינו רק מה לי לשקר (כי אם יש לו נאמנות שזה בנו והיא פטורה מייבום, אין סיבה לאסור אותה על כהן).
ועוד הרבה ראיות שהובאו באחרונים.

אם אכן מדובר באדם תמים שלא הכיר את המערכת המשפטית אמרתי שלא סביר שהוא יחשוב על מיגואים מסובכים. אפילו פרוע במיגו דמזויף הוא מיגו לא טריביאלי. הרי יש נגדי שטר ומעיקר הדין אין אפשרות לטעון נגד שטר שהוא מזויף, אלא רק תקנת חכמים היא לקיים שטרות. איך נניח שכל עם הארץ יידע את זה? אני צריך לחפש כי יש דוגמאות למיגואים מאד מסובכים.

מעבר לזה, כל המפרשים לא פירשו כך את עניין המיגו, אז לפחות עלינו להבין כיצד הם הבינו אותו.

ומעבר לזה, האם לשיטתך לאנשים חכמים לא תיתן נאמנות במיגו? ומעבר לזה, בשיעורים בהמשך תראה שיש תשובות פשוטות לשאלות הללו ואין צורך להניח הנחות על עמארצות של בעה”ד.

אורן הגיב לפני 3 שנים

1. ניתן לתרץ שיש פה סתירה בין שתי חזקות, החזקה שאין אדם מעיז פניו היא חזקה חלשה יחסית לחזקה שאין אדם שקרן טוען טענה חצי מועילה בשבילו (ובמיוחד בענייני ממון). במקרה כזה, חזקת המיגו גוברת, ולכן מתחשבים רק בה.
2. מה המקור בגמרא שטוענים מיגו ליורש? ניסיתי לחפש קצת בב”ב ע: ובגיטין ב. תוד”ה “ואם יש” אבל לא הבנתי את זה משם כל כך.
3. ייתכן ששיטתי היא ראיה לכך שהוא נאמן להתירה לכהן. וגם אם לא נאמן, ניתן לתרץ שחכמים עשו מעלה ביוחסין, ולא סמכו על חזקת המיגו באיסורי כהונה.
4. לגבי נאמנות לחכמים במיגו, ייתכן באמת שאם אנו מבינים שעומד לפנינו אדם שמבין איך לנצל את מנגנון המיגו לטובתו, כל דיני המיגו לא תקפים לגביו.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

1. חובת הראיה היא על מי שטוען מיגו. אם יש אפשרות שכן ויש שלא – אין ככאן ראיה בכלל.
2. זו מחלוקת ראשונים. ראה למשל כאן: http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%A9_%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%97
3. אבל לפי רשב”ם באמת לא נאמן בזה.
4. לא מצאנו שפסקו כך. עקרונית אפשרי. גם אני בחוברת הצעתי שבי”ד בממונות בין כה וכה עושים לפי מה שנראה להם, אז גם במיגו ינהגו כך.
בכל מקרה, גם אם בגמרא תצליח להסביר כך, שיטת רוב הראשונים והאחרונים טעונה גם היא הסבר.

אורן הגיב לפני 3 שנים

1. התכוונתי שהמשקל של חשש העזה נמוך ביחס למשקל של חזקת המיגו, ולכן מזניחים את עניין ההעזה מהמשוואה ומתייחסים רק לחזקת המיגו
2. חשבתי קצת על הדבר, ונראה לי שאפשר לשאול שאלה יותר בסיסית לגבי העניין שטוענים טענה כלשהי ליתומים. הרי מניין לנו שהאב היה טוען טענה זאת בכלל. על כרחך יש לתרץ שב”טענינן ליתמי” יש דין מיוחד שבו מסמלצים משפט היפותטי בין האב לתובעו ומבין כל המשפטים האפשריים שניתן להעלות על הדעת לוקחים את זה שבו התוצאה לאב היא הטובה ביותר, ואותו מחילים על היתומים. אין בזה כדי לסתור את האפשרות שמיגו מבוסס על חזקה שאין אדם משקר למחצה.

עוד נקודה לגבי שכל ישר: כל תפיסה שהופכת את השימוש במיגו לפעולה טכנית שמנותקת מההיגיון צריכה להביא ראיות של גזירת הכתוב שכך יש להתייחס למיגו, מכיוון שרק ראיות כאלו בכוחן להסביר מדוע יש לנהוג בניגוד לסברא ולהיגיון. למיטב ידיעתי אין דרשה או גזירת כתוב כלשהי שמכריחה תפיסה כזאת.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

מה שהאחרונים שם טוענים הוא שהסימולציה הזאת לא יכולה לתת ליתומים מיגו מה לי לשקר. הרי המיגו מבוסס על כך שאם האב היה טוען פרוע היה לו מיגו דנאנסו שמוכיח שהוא לא משקר. אבל כשבי”ד טוענים עבורם פרוע אין שום היגיון לומר שיש לטובתם ראיה שהם לא משקרים. אין שום ראיה. להיפך, אולי אם האבא היה נתבע הוא היה מודה ומשלם? אין שום היגיון להעמיד לרשותם מיגו שהוא ראיה. מה שטוענים עבורם הוא טענות אבל לא ראיות שלא באמת קיימות.

זו גופא השאלה שבה אנחנו עוסקים: האם באמת מיגו הוא טכני וחסר היגיון ולכן צריך פסוק. זה גופא מה שהקשה הרב ברייש על סברת “כעין החשמל”. על כך בדיוק אנסה לענות בהמשך. אני ארצה לטעון שיש כאן סברא (משפטית, גם אם לא עובדתית-הסתברותית) ולא בהכרח צריך פסוק.

אורן הגיב לפני 3 שנים

הכוונה שאחד מהמשפטים האפשריים היה משפט שבו האב היה טוען “פרעתי” ובית הדין היו מאמינים לו בגלל חזקת המיגו, ולכן היו מתייחסים לשטר כפרוע. כעת מחילים על היתומים את תוצאות המשפט הזה (נקרא לו משפט המיגו) ומאמינים להם שהשטר פרוע (לא בגלל הנאמנות שלהם, אלא בגלל האפשרות שאביהם יכל לטעון כך ולזכות בגלל מיגו). אפשר לחשוב על זה כאילו שמעלים את אביהם באוב כפיקציה משפטית, ומתחילים לדובב אותו ולהוציא ממנו טיעונים אפשריים, והטיעון הטוב ביותר שלו הוא הטיעון שמחזיקים שהוא טען אותו.

הנקודה שאני מנסה לחתור אליה היא שלא יעלה על הדעת שנקבל טענת מיגו כטענה תקפה במקום שבו אנו מבינים שחזקת המיגו לא קיימת מסיבות שונות כמו:
1. יש סיבה טובה להניח שהטוען מודע לכוח המיגו ומנצלו לרעה
2. יש סיבה טובה להניח שהטוען לא מודע לטענה החזקה יותר שיכל לטעון
3. יש סיבה טובה להניח שהטוען נמנע מלטעון את הטענה החזקה יותר משיקולים אחרים

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

הטענה הראשונה שלך ברורה. ועל כך אמרתי שטענינן מעביר ליתומים טענות ולא ראיות. אם האב היה יכול לטעון פרוע אנחנו טוענים זאת עבור היתומים. אבל אם טענת פרוע של האב לא היתה מתקבלת כשלעצמה אלא בזכות מיגו וליתומים אין מיגו אין היגיון לטעון זאת עבורם. הרי האבא לא באמת טען פרוע אלא רק יכול היה לטעון. מי אמר שהיה טוען בפועל? אולי היה מודה? במצב כזה עדיין נטען להם פרוע, אבל לא נעמיד לזכותם את המיגו.

לגבי שלושת טענותיך הבאות, הן בהחלט סבירות אם מיגו היה רק מה לי לשקר. אבל טענת האחרונים היא שיש במיגו עוד משהו, ואם זה נכון אז ניתן להשתמש במיגו גם במצבים הללו, ואפילו לא צריך בשביל פסוק (כי זו סברא משפטית). בהמשך השיעורים אעמוד על זה.

השאר תגובה