פרק ב' במורה נבוכים

שו”תקטגוריה: מחשבהפרק ב' במורה נבוכים
יואב שאל לפני 11 חודשים

שמעתי (בשיעור באתר) שהרב מפרש את הרמב”ם בפרק ב’ מחלק א’ של מורה נבוכים – שדן בחטא אדם הראשון ואייך נעשה יודע טוב ורע ע”י חטאו – שהמוסכמות הם דברים שאינם רע בעצם אלא עניין של נימוס, ואילו למעשים לא מוסריים הרמב”ם קורא מושכלות.
אלא שבחלק ב’ פרק לג (במהדורת הרב קאפח – סמוך להערה 16) כותב הרמב”ם שעשרת הדיברות, להוציא שתי הדיברות הראשונות, הם מן המוסכמות והמקובלות ולא מן המושכלות.
שאלה שניה: האם ההוכחות לקיום אלוקים שבחברת 1-3 (למעט ההוכחה הפיזקו-תאולוגית) מוכיחות שאלוקים הוא טרנסצנדנטלי ולא אימננטי (“אלוהי שפינוזה”)?
והאם זה תלוי במפץ הגדול, כלומר בכך שיש לנו ידיעה מדעית שהיקום אינו קדמון (לפחות בצורתו הנוכחית)?
 
תודה רבה. 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 11 חודשים

ראה דיון ומקורות בטוקבקים שאחרי טור 177.
ראשית, כפי שכתבתי שם, כל הוכחה מניחה הגדרה אחרת לאלוהים. לכן אין טעם לדבר באופן כללי. מעבר לזה, אני לא חושב שניתן לחלץ מאחת מהן אימננטיות או טרסצנדנטיות (ולא טרנסצנדנטליות, כפי שכתבת. זה מושג אחר ששייך לפילוסופיה הקאנטיאנית).
רק אעיר שאני בכלל לא בטוח שיש מובן חד להבחנה הזאת. לדעתי אין. אלוהי שפינוזה הוא הוואקום, כי פנתיאיזם הוא סתם אתאיזם. כשמזהים את המכלול החומרי וקוראים לו אלוהים אין כאן אמונה באלוהים אלא שימוש במונח הזה כדי לתאר את הטבע עצמו. גם האתיאיסט מאמין באלוהי שפינוזה אבל הוא לא קורא לו אלוהים אלא הטבע.
המפץ לא רלוונטי לטיעון האונטולוגי וגם לא לטיעונים “תיאולוגיים” (במחברת הרביעית). באשר לשאר הטיעונים, כתבתי במחברת שלדעתי זה לא תלוי במפץ. עקרון הטעם המספיק קיים גם ביחס לעולם קדום.
 

יואב הגיב לפני 11 חודשים

תודה רבה.

1. ראיתי עכשיו את התגובה בטור 177, לא לגמרי הבנתי.
ברור שהרמב”ם קורא בשם אחד ל”לא תרצח” ולהליכה ערום, אינני יודע האם הוא חשב ששניהם קונוונציות (כנראה שלא) או שחשב ששניהם מוסר, אבל הוא הכליל אותם באותה קטגוריה.

2. אני מסכים שפנתאיזם הוא אתאיזם, אלא שהוא מניח (האם אפשר לסתור הנחה כזו?) שהטבע וחוקיו הם קדמונים ומחויבי מציאות (כמו שאנו אומרים על הקב”ה) ולכן אי אפשר לטעון שיש מי שיצר את העולם, או שיש לו סיבה וטעם, בדיוק כפי שאין סיבה וטעם לאלוהים. האם אני טועה?
הקשר למפץ הוא בכך, שהיום אנו מניחים שהעולם התהווה בנקודה מסוימת, ואולי לכן אי אפשר לומר שהעולם הוא מחויב המציאות.

משה הגיב לפני 11 חודשים

יואב
כדבריו, ראה מש”כ בטור 177 (המקור שלך, ועוד אחד וחושבני שיש עוד)
מה שעושה את דברי הרב מיכי לתמוהים הוא שכפי הנראה הפרק הזה תופס מקום חשוב ובסיסי במו”נ ולדברי הרב מיכי זו סתם הערת שוליים שהנימוס זה לא משהו משהו

mikyab צוות הגיב לפני 11 חודשים

משה,
הפרק הזה פותח את מו”נ בגלל שהוא מסביר מהי ראיה בעיני השכל שזה נושא הפרקים שם (הם עוסקים בכל המשמעויות של ראה, חזה וכו’). לא קשור להגדרות של מוסר ו/או נימוסים וחשיבותם בשום צורה שהיא. לכן דל מהכא שיקולי חשיבות.

יואב,
לגבי המינוח השאלה עלתה שם ודי ברור שהוא משתמש בו בשתי משמעויות ולא באופן עקבי לגמרי. לפעמים כל מה שאינו עובדה פשוטה אלא נורמה הוא “מפורסמות” ולפעמים רק נימוסים הם כאלה. דבר אחד ברור מתוך כל ההקשרים ברמב”ם, ברמה המהותית מוסר שייך לשכל ואינו קונוונציה (גם אם לפעמים קוראים לו מפורסמות), ולדעתי גם ברור שהנימוסים לא. לכן הכל צריך להתפרש לפי ההקשר. כשאתה בא להנגיד את המוסר לעובדות אתה קורא לו מפורסמות, וכשאתה בא להנגיד אותו לנימוסים זה מושכלות.

השאר תגובה