קשוט עצמך – כיצד הקב"ה דן אותנו?

בס"ד
 
שלום לכבוד הרב, קודם כל תודה רבה על הסדרה החדשה על הדוגמטיקה, כרגיל מעניין מאוד.
הגמרא בסנהדרין מסייגת את יכולת המלך או הכהן לדון רק במידה והוא בעצמו עומד לדין וזה מכורח מצווה/סברא   של "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".
כיוון שכך כיצד הקב"ה דן אותנו אם הוא עצמו אינו עומד לדין?
כמובן שלשיטת אותם חכמים שהקב"ה לא שומר את המצוות אין כאן בכלל שאלה (אף אני סבור כך)
אולם לשיטת אותם סוברים שהקב"ה מקיים את המצוות הרי הוא לא יכול לעמוד במצווה זו ולכן לכאורה אסור לו לדון.
אם נאמר שזו רק סברא ברמה המוסרית גם אז נעמוד בפני בעיה כי אז יצא שהקב"ה נובג ח"ו בדרך לא מוסרית.
דבר נוסף לעניות דעתי לא ניתן לתרץ זאת בכך שאנו דנים את הקב"ה בכך שאנו באים לפניו בטרוניא או שופטים את מעשיו כיוון שמעשה המשפט שלנו איננו בעל ענישה ממשית כלפי הקב"ה ולכן הוא חסר משמעות.
מצטער מראש אם השאלה קצת פוגעת בצורה כלשהי.
בברכה