ריבוי ומיעוט וריבוי בבא קמא סג ע''א

אני מדבר על סוף העמוד, שם אומרים ש'כל' ריבוי הוא, (בגלל שאם היה מדובר בדרשת כלל ופרט היה צריך לבוא עם הפסוק של כסף או כלים), ושם אומרים ש'על כל דבר פשע'-ריבה. ואז כל אחד (כולל הריבוי השני) מלמד דבר אחד למיעוט או ריבוי. שם הריבוי השני (כל אבידה) מלמד מקרה מסויים (טוען טענת גנב לר' חייא).

אכן. אני לא יודע. דרשות ריבוי ומיעוט וריבוי הן באמת תעלומה, ולא חקרנו אותה בינתיים.

ובנוגע לתחילת העמוד, הגמ' עושה נסיון ללמוד רק מחלק מהפרטים (מטמא במגע ובמשא, ולא נוגע לשלמה) ואח"כ מנסה ללמוד מכל פרט בפני עצמו, האם יש הגיון ידוע לשני מהלכים אלו?
שמעתי שיעור של הרב על מידות כלל ופרט אך לא שמעתי התיחסות לכך…

יש תופעה דומה בסוגיית חולין סה-סו. זו סוגיא מסובכת שניתחנו אותה בפירוש בספר על כלל ופרט (השני בסדרת לוגיקה תלמודית). אמנם שם יש מילת הכללה אחרי כל פרט ולכן יש מקום לראות זאת בשרשרת של היסקים. כאן כל הפרטים מופיעים ביחד.
הגמרא כאן כותבת (ראה רש"י) שיש הו"א שכאשר מופיעים כמה פרטים כל אחד נדרש בפני עצמו. זה כאילו סוגריים: כלל (פרט, פרט, פרט) כלל, שפותחים אותם לכמה דרשות נפרדות של כלל ופרט וכלל.
אני לא יודע איזה היגיון ניתן להציע כאן, כאשר דרשת כלל ופרט אינה מבוססת על היגיון אלא על מוסכמה לשונית (שכשכותבים כך מתכוונים להכללה סביב הפרטים).
בכל אופן, למסקנה זה ודאי לא נכון, וכל הפרטים נדרשים יחד. כך הוא גם בסוגיות אחרות של כלל ופרט (למעט סוגיית חולין ששם יש כלל אחרי כל פרט).