שאלה בתנא ושייר‎

שו”תקטגוריה: עיון תלמודישאלה בתנא ושייר‎
י' שאל לפני 4 שבועות

שלום וברכה,
אני לומד כעת מסכת קידושין ונתקלתי בשבוע שעבר בדף טז.-טז: במושג “תנא ושייר”. התקשתי להבין למה ומה ההגיון בכך שהתנא יעשה זאת, ושאלתי אחד מההרבנים בישיבה ודנתי איתו ביחד, עד שהוא אמר לי לפנות אליך. אז רציתי לשאול את הרב אם יוכל לעיין בשאלה שלי. 
-מה שלא מובן לי זה מה ההגיון שהתנא ישייר דבר במשנה, וכי מהיכן עוד נוכל לדעת את הדין אם אינו בש”ס משנה? (אני יוצא מנקודת הנחה שרבי תמצת את כל ההלכות בזמנו לתוך המשנה בתמצות נפלאה (אגרת רב שרירא גאון))
-ועוד, למה אפשר לומר “תנא ושייר” רק כששייר שני דברים ומלעה בלבד, כאשר לעומת זאת אפשר לומר שהוא שייר אפילו דבר אחד באם יש לזה קטגורייה, כגון “דברים שאין להם קצבה”?
-קשה לומר שאפשרי בכל זאת ללמוד את כל ההלכות הללו שהגמרא מביאה שהמשנה לא שנתה ע”י דקדוק במשניות, דוגמא לכך היא בדף ה. שרב הונא אומר שאף חופה קונה והוא עושה לימוד מאוד ארוך ומסובך, ואביי עונה כנגד רבא המשיג על רב הונא שהמשנה שנתה רק דברים הכתובים בפירוש בתורה.  וכי מאיזה משנה אפשרי ללמוד קידושין בחופה?
 
בתודה מראש

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שבועות

שלום רב.
ראשית, אקדים שאני לא משוכנע שיש במשניות דקדוק לשוני נפלא. עושים בהן חסורי מחסרא וכדומה, ולכן דווקא סביר יותר שהנוסח אינו בדקדוק גמור.
באשר לשאלתך, ניתן להעלות שתי אפשרויות להסביר את הכלל של תנא ושייר: או שהיה שיבוש או שהתנא קיצר בלשונו (יש לזכור המשניות עברו בעל פה, והיה חשוב לקצר). אם היה שיבוש אז דווקא סביר יותר לחשוב שיש שיור אחד ולא שניים (שהוא שיבוש גדול יותר). אבל אם התנא קיצר, אין טעם לקצר רשימה שלימה בפריט אחד. זה לא קיצור משמעותי, ואז כבר יש היגיון לכתוב את כל הרשימה. לכן ההנחה היא ששויירו לפחות שני פריטים.
לשאלתך מניין נדע את ההלכות ששויירו, יש לזכור שהיו עוד מקורות מעבר למשנה (ברייתות תוספתות ומדרשים), וגם מסורת בעל פה. המשנה היא תמצית שמלווה במסורת של פרשנות וביאורים. לכן ניתן לסמוך על השלמת המידע מהמסורת שבע”פ או ממקורות חיצוניים. מעבר לזה, לפחות בחלק מהמקרים יש מקור במשנה או בגמרא לדין אלא שבמשנה המסוימת שבה דנים הוא לא מובא, ועל כך שואלים. ולפעמים הדין החריג ברור מסברא או ידוע, ולכן ניתן להשמיטו בשביל הקיצור.
לדוגמה, בסוגיית קידושין לד ע”א שנינו: “אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו “חוץ” “. ןוראה שם השמטה של חיוב נשים בהקהל (ועוד השמטות, ראה שם). במקרה זה הסברתי פעם במאמר שברור שנשים חייבות כי זה חיוב על הציבור והן נכללות בו. נשים פטורות רק מחיובים על אנשים פרטיים שהזמן גרמם. אולי לכן לא היה צורך לכלול את זה ברשימה שם.

כעת אוכיח לך שזהו המצב בכל הסוגיות שפגשת. תמיד מדובר שהגמרא שואלת מדוע התנא לא כתב דין כלשהו ואז עונים שהוא שייר. אבל מניין הגמרא בקושייתה יודעת שיש דין כזה, אם הוא לא מופיע במשנה הנדונה? על כורחנו שיש לה מקור אחר להלכה הזאת, והקושיא היא רק מדוע ההלכה לא מופיעה במשנה שבדיון.
כל טוב,

השאר תגובה