אלוהים פרסונלי בטיעון הקוסמולוגי

"מדוע הם כפי שהם ולא אחרת? … לעומת זאת, ישות תבונית בעלת רצון חופשי אינה מכניזם מורכב במובן שדורש יוצר. יוצר תבוני אינו חייב להיות מורכב כמו הדבר שהוא יוצר; שיקול הדעת והרצון שלו הם אלו שיוצרים את המורכבות של העולם מתוך החלטה"

אוקיי, הישות החליטה. מדוע בכוחה להוציא את ההחלטה הזאת אל הפועל, להפוך את ההחלטה למציאות? מדוע היא כל-יכולה, או לפחות יכולה במידה מספקת על מנת ליצור יקום?

לא מתקבל על הדעת שבכוחה לעשות זאת משום שיש לה בחירה חופשית. שהרי מה עניין בחירה חופשית לכוח להוציא החלטות אל הפועל? לכולנו יש בחירה חופשית, ואנחנו לא בוראים יקומים כרצוננו. ואם לא די בכך שיש לה בחירה חופשית כדי לבסס שבכוחה לעשות זאת, עולה השאלה הגורדית ששאלת על הגורם המכני: מדוע היא כפי שהיא ולא אחרת?

לא הבנתי את השאלה. וגם לא את הקשר לדיון.

טענת להבדל בין סיבה ראשונה שהיא גורם תבוני ואחד מכני. לשיטתך, המכני מעלה את השאלה "מדוע הם כפי שהם ולא אחרת". אני טוען שגם על ישות תבונית נידרש לשאול זאת, ונתתי דוגמא: ישות כזאת צריכה יותר מרצון חופשי (ושיקול דעת וכן הלאה) כדי להוציא מן ההחלטה אל הפועל את היקום. מדוע ישות זאת היא כמו שהיא, עם הכוח המספק כדי ליצור יקום, ולא אחרת?

זו בדיוק טענתי, שיישותתבונית לא מעלה את אותה שאלה. גם כשאדם יוצר משהו כי הוא החליט לעשות זאת, אין סיבה למה שיצא פרט לרצונו של האדם. ואני לא שואל מה גרם לרצונו של האדם.. יישות תבונית יש לה רצון ושיקול דעת משלה שאינו תוצר של משהו אחר.

"אין סיבה למה שיצא פרט לרצונו של האדם" ו"אני לא שואל מה גרם לרצונו של האדם". אני חלוק על הנחרצות בטענות האלו (וסבור שאתה סותר דברים שכתבת ב"מדעי החופש"). עם זאת, הנקודה החשובה היא זאת: אפילו אם אקבל אותם כלשונן, למה זה משנה לעניין נושא השיחה ביננו כאן? כל הרצון החופשי שבעולם לא ישנה את כוחי הסיבתי. דהיינו, אני יכול להחליט שאני רוצה לעוף כציפור, אבל לנפנף בידיים לא יגרום לי לעוף, וזאת בגלל התכונות שהן לגמרי שלי (המבנה המאד לא אווירודינמי של הגוף שלי) המשפיעות על יכולתי לעוף כציפור ומובחנות מהיכולת שלי לבחור בחופשיות.

לדעתי אתה מתייחס לבחירה החופשית של הישות התבונית כתכונה שמייתרת כל תכונה אחרת של אותה ישות לעניין היותה "יוצר היקום". אני טוען שזה שגוי. באנלוגיה לאופן בו חוקרים פשעים, אתה טוען שהחשוד ביצירת היקום עשה את המעשה כי יש לו מניע (motive) לעשות אותו, ואני מצביע (בפעם השלישית כבר) שזה לא אומר דבר על היותו בעל אמצעים לעשות את המעשה (means) או שבכלל היתה לו הזדמנות לעשות זאת (opportunity).

תשובה הזויה.
קראתי במפורש בשני מקומו שונים בשיחה על הטיעון הקוסמולוגי בספר שהרב אומר שעקרון הסיבתיות חל רק על מה שבתחום התצפית שלנו.
בנוסף, הרב כתב במפורש שגם הטיעון הקוסמולוגי מראה לנו שסביר שיישות בוראת היא פרסונלית, ושזו מסקנה של התבונה, אז אני שאלתי מדוע להפעיל מסקנה של התבונה על דבר שמחוץ לתחום התצפית שלנו? (יש כאן הנחת המבוקש: אם יש אלוהים שכיוונן את התבונה שלנו, אז היא באמת תפעל גם על דברים שמחוץ לתחום התצפית, ואם אין אלוהים שתכנן את התבונה שלנו, אז היא לא תפעל על מה שהתצפית לא מאשרת לנו).

נודניק, נראה לי שכאן אנחנו נפרדים. איני מצליח להבין קשר בין שני משפטים שאתה כותב.

השני, תצטרך לשפר את הבנת הנקרא שלך. אתה מצטט דברים שלא כתבתי.