בדבר סנפיר וקשקשת

ראשית, ה"הוכחה" הזו שמביאים מחזירים בתשובה למיניהם היא אכן חסרת שחר. כפי שציינת בצדק, בתורה כלל לא כתוב הכלל ש"כל שיש לו סנפיר יש לו קשקשת". בתורה רק כתוב שכדי שדג יהיה כשר צריך שיהיו לו את שניהם. הקביעה הכללית הזו מופיעה בתלמוד, והיא משקפת את התצפיות והידע הזואולוגי שהיה קיים אצל החכמים באותה תקופה.

באשר לנקודה השנייה והרביעית שלך – אתה צודק לחלוטין. גם אילו חז"ל דייקו לחלוטין, קביעת עובדה מדעית נכונה אינה הופכת אותם לבעלי ידע אלוהי או מקיפי-כל. חז"ל ניזונו מהידע המדעי של זמנם, שהיה לעיתים קרובות פחות מעודכן מזה של ימינו, ויש בדבריהם לא מעט טעויות מדעיות עובדתיות. אין להם סמכות בנושאים עובדתיים, רפואיים או מדעיים, ואין שום סיבה בעולם להניח שהיה בידיהם מידע נסתר שלא היה ידוע לחכמי דורם. במקום שבו יש סתירה בין אמירותיהם למדע של ימינו, אני מניח שהידע שלנו מהימן יותר.

לגבי המונופטרוס קוצ'יה, נשאלתי עליו בעבר. איני זואולוג ואין לי מושג אישי לגביו, אך ידוע לי שישנם ערעורים מציאותיים על הכלל החז"לי הזה (למשל, בעל 'דעת אמת' האריך בזה). אם אכן יש לדג הזה את סימני הטהרה, הרי שהוא כשר עקרונית (אני לא מחובבי פסיקות ה"מסורת" שאוסרות מה שכשר על פי הכללים), למרות שאם הסנפירים נשרו איני יודע במדויק מה דינו ההלכתי. בכל מקרה, אם במציאות הוא סותר את הכלל של חז"ל (או כמו שהזכרת לגבי "כל המוליד מניק"), המסקנה הפשוטה היא שחז"ל פשוט טעו בתצפית שלהם.

בהקשר ההלכתי, אף שהרמב"ם הביא כללים אלו במשנה תורה ככלי עזר פסיקתי, ידועה גישתו ההגותית (שאותה מביא גם בנו ר' אברהם) שההכרעה המדעית והאמפירית היא הקובעת במציאות, ואין להכחיש את המוחש. יתרה מזאת, דעתי האישית היא שקביעה הלכתית שמבוססת על תפיסה מדעית ועובדתית שגויה מעיקרא (כמו ההיתר להרוג כינה בשבת כי חשבו שאינה פרה ורבה) בטלה לחלוטין.

המסקנה מכל זה היא שלבסס הוכחות לאמיתות התורה או קיומו של אלוהים על הצהרות מדעיות של התלמוד זו טעות מתודולוגית. האמונה באלוהים מבוססת על טיעונים פילוסופיים רציניים (כמו הראיה הפיזיקו-תיאולוגית מן החוקים) ולא על השאלה האם חז"ל צדקו באנטומיה של דגים או שפנים.