דאין מקצת שליא בלא ולד

שלום הרב,
בבא קמא דף י\"א עמוד א:
ואמר עולא א\'\'ר אלעזר שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לה מן הראשון א\'\'ל רבא מה דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מראשון אלא אמר רבא לחוש חוששת מימנא לא ממניא אלא לשני מאי קמ\'\'ל דאין מקצת שליא בלא ולד
הגמרא מסיקה שהמימרא של עולא באה ללמד ש\"אין מקצת שליא בלא ולד\", ובעצם אגב אורחא נותן לנו הלכה (לגבי ספירת הימים עבור מקרה של יציאת שליה).

1. מאיפה ההנחה שאכן אין מקצת שליא בלא ולד? הועברה במסורת מרבי אליעזר (ואם כן, מנין הוא הסיק/למד זאת)?
   1. האם זו הנחה אפריורית (שנחשפת על ידי המהלך בין עולא לרבא), או שבעצם מה שנתון לנו הוא ההלכה (\"לחוש חוששת מימנא לא ממניא אלא לשני\") ודרכה מוכיחים \"לאחור\" שההנחה הזו חייבת להתקיים (אחרת היה תרי ספיקא ולא היו מחמירים שהיולדת מטמאה מהיום הראשון לפי רש\"י)?
2. האם יש פה מקרה של ספק אפיסטמי או ספק אונטי? אסביר:
   1. האם ישנה הגדרה לגבי מה זה רוב ולד (או לחילופין מיעוט ולד) במקרה שהוא מחוי (לפי רש\"י ד\"ה שליא שיצתה כו\') ופשוט הם לא ידוע לקבוע במציאות – ואז זה סוג של ספק אפיסטמי.
      1. נפק\"מ שאולי היום באמצעות כלים רפואיים אפשר יהיה.
   2. או שאין אפילו הגדרה לכך ואז אין שום דרך לקבוע האם רוב הולד יצא ביום הראשון או השני – ואז זה סוג של ספק אונטי.

תודה רבה.