דינא דגרמי ושיטת הרמב"ם ביחס לשבת וריפוי

לפי הרמב"ם על פי הסבר הש"ך שלרמב"ם גם גרמא וגם דינא דגרמי חייב, מדוע האדם לא מתחייב על ריפוי ושבת כאשר נעשה בשוגג? לכאורה יש לחייבו משום דין גרמא!
בנוסף מה הסברה לפטור מד' דברים כאשר לא בכוונה? מה עומד מאחורי "גזירת הכתוב"(ב"ק כו: גמרא שם ותוס שם)?
הש"ך הנ"ל
ש"ך חושן משפט סימן תיח ס"ק ד
הוא משום גרמא בנזקין פטור אלא דס"ל להרמב"ם דנהי דאוקימתא דברייתא הכי היא מ"מ לא קי"ל כוותה משום דאתיא כמ"ד דלא דיינינן דינא דגרמי ואנן דיינינן דינא דגרמי וכדאיתא להדיא בש"ס פרק הגוזל קמא (דף צ"א ע"ב) ונתבאר לעיל סי' שפ"ו (וס"ל להרמב"ם דגרמי וגרמא הכל א' הוא וכדעת רש"י שהביא הרמב"ן בדיני דגרמי שלו וכן הוכחתי מדברי רש"י ר"פ הכונס ופ' הגוזל שם ע"א ופרק לא יחפור סוף דף כ"ב ודלא כמהרש"ל פרק כיצד הרגל סי' ל"ו ופרק הגוזל קמא סי' י"ט לדעתו עיין שם)