האם למדנות היא כישרון להנהגה?

שלום רב לכבוד הרב,

ברצוני לשאול על הקריטריונים הראויים לבחירת מנהיג ציבורי.

האם לדעת הרב זהו מודל נכון ותקין שציבור מעמיד בראשו דווקא את האיש ה"תלמודיסט" והלמדן ביותר שיש בקרבו? האם המיומנות הנדרשת לצלילה לעומק הים התלמודי והלמדני היא אכן אותה מיומנות הנדרשת להובלה, להכרעה בענייני השעה ולניהול ציבור, או שמא מדובר בעירוב תחומים שגוי שיצרנו בדורות האחרונים?

הנה הניסוח כפסקה נפרדת ועצמאית, מלוטשת ומנוסחת בשפה תורנית וחדה, שתוכל להוסיף או לשלוח בנפרד:

נראה שבתקופת התנ"ך, אם אנו מקבלים את התיאורים החז"ליים כפשוטם, המלכים והמנהיגים הפוליטיים היו אכן מגדולי תלמידי החכמים שבדור. חז"ל מתארים דמויות כמו ירבעם בן נבט כמי שכל חכמי ישראל דומים לפניו כעשבי השדה, את מנשה ואחאב כמי שהיו דורשים עשרות פנים בתורת כהנים, וכמובן את דוד המלך שחגורתו מנוקבת בסכינים לבדיקת דם וכתם והלכה כמותו בכל מקום.

אם בעבר המודל האידיאלי (או לפחות המציאות המשתקפת מחז"ל) חיבר בצורה מוחלטת בין גאונות תלמודית ולמדנית לבין כס ההנהגה, מדוע כיום נראה שיש פער כה עמוק בין שני הכישרונות הללו, והאם המודל הקדום הזה בכלל רלוונטי או נכון לימינו?