הטיעון מהרציונליזם לקיומו של אלוהים

אני מכיר את הטיעון של הרב (שעוקב ומשכלל טיעונים דומים של דקארט ולייבניץ), רק שהטיעון של הרב מבוסס על כך שהשכל שלנו מספר לנו סיפורים אמיתיים, דבר שלא יתכן בלי ערובה אלוהית, אך הטיעון הזה מוכיח את קיום אלוהים מעצם קיומם של רשמים ומושגים כאלו, או במילים אחרות: הטיעון של הרב הוא מענה למצוקה פילוסופית והטיעון הזה הוא ראיה מתצפית, יש לנו רשמים שאין להם מקור מהמוח – הרי שיש מקור אחר לרשמים שלנו שאינו המוח.

מה ההבדל בין זה לבין טיעון שמתבסס על הסינתטי-אפריורי? (סיבתיות, אינדוקציה)

ההבדל הוא בניואנס פילוסופי מסוים, הטיעון הזה הוא מהיכן מגיעים המושגים והרשמים (מהו המקור שלהם ברמה הכי טכנית) ולא מי גרם לכך שהשכל חושב נכון, אלו שני שאלות שונות. (על אף שיש ביניהם קשר, כמובן).

חלק מחשיבה נכונה היא הבנת מושגים שמשמשים את החשיבה שלך.
ובכלל, למה לא תלך ישר על אלוהים? הרי גם אותו אנחנו חושבים למרות שאין לו מקור בחושים. אפילו האתאיסט חושב אותו (כדי להכחיש את קיומו). אז הנה ההוכחה לקיומו.

נכון שחשיבה נכונה כוללת גם הבנת מושגים, אבל עדיין יש הבדל בין הטיעונים, הטיעון הזה לא מבוסס על התיאום בין השכל לעולם אלא על מקורו של מושג, באופן עקרוני – הטיעון תקף גם לפי האמפיריציסט, רק שהוא יכול לטעון שהמושגים הללו הם אסוציאציות ואין להם משמעות, אבל אם הוא מסכים שלמושג "סיבה" יש משמעות – הראיה תקפה גם לשיטתו (גם אם הוא לא מסכים שבמציאות כל דבר צריך סיבה).
בנוגע למושג האלוהים – כבר דקארט השתמש בכך כראיה לקיום אלוהים (הראיה האנתרופולוגית), אך בפשטות זאת לא ראיה טובה, כיון שמושג האלוהים לא כולל תוכן נוסף שאנו לא מכירים, זהו מושג שמרכיב כמה מהמושגים המוכרים לנו (אישיות, רצון, טוב, יכולת) ומקצין אותם לאינסוף, אך אין כאן מושג חדש לחלוטין (כמו המושג סיבה, למשל).

השאלה עד כמה מושג הוא חדש לעומת הידוע היא שאלה טריקית. אלוהים כיש אינסופי זה מושג לגמרי חדש שאינו שאוב מהניסיון. אינסוף אינו הרבה מאד. מושג הזמן גם הוא לא שרוב מהניסיון. בקיצור, לא צריך את הסיבתיות ואת יום בשביל טיעון כזה.
אבל מעבר לזה, גם אם נטפלים למושגים סיבה וסיבתיות עליך לבחון שתי אפשרויות: א. אין לו קורלט בעולם עצמו. ואז גם אתה מסכים שזו יכולה להיות סתם הלוצינציה סובייקטיבית שנובעת ממבנה החשיבה שלנו. על זה לא הייתי בונה הוכחה ("ככה לא בונים חומה", כמאמרם ז"ל). ב. יש לו קורלט בעולם (עקרון הסיבתיות מתאר את מה שקורה בעולם עצמו). ההוכחה שלך מבוססת על אפשרות ב. אבל אם כך אז חזרנו להוכחה שיסודה בהתאמה בין חשיבתנו לעולם, כלומר לטיעון מן האפיסטמולוגיה שלי. הרי אינך שואל איך נוצר המושג אלא איך נוצרה ההכרה שלנו בו.

נכון שאינסוף זה לא הרבה מאד, השאלה היא האם באמת יש לנו הבנה באינסוף במובנו החיובי הזה, האתאיסט יכול לטעון שאנו יוצרים את מושג האינסוף כשלילת המושג הסופי, וכך באמת גם טענו כנגד הראיה האנתרופולוגית של דקארט. (דקארט עצמו השיב בתשובות להשגות שדווקא המושג הסופי נוצר כתוצאה מהבנת מושג האינסוף, אך זוהי ודאי לא טענה מוכרחת).
גם מושג הזמן לא נראה לי רלוונטי כאן, השאלה מה המושג הזה מתאר ומהי משמעותו, (כאן ראוי לציין שכל פעם שמתחילים לדבר על מושג הזמן אני שומע נונסנס ודיבורים חסרי פשר, בעיקר הדיבורים התיאולוגיים בנוגע לזמן ואלוהים, אבל גם סוגיות פילוסופיות ומדעיות יותר כמו זמן סטטי וזמן דינמי – שהיא סוגייה שנחשבת מדעית – לא תמיד מוגדרים היטב), דומני שמושג הזמן הוא הפשטה של חוויית ההווה למול תחושת העבר והעתיד, אין לאנשים השגה במושג המופשט שנקרא זמן (שוב, במידה וישנו כזה).
לעומת זאת, מושג הסיבה הוא מושג טהור שאין לו שום דמיון בעולם, בעולם אנו רואים רק דברים וחפצים ועובדות, סיבה היא משהו מסוג אחר לגמרי, סיבה היא קשר מטפיזי הכרחי מופשט בין אירועים, זהו מושג שלא יכול להיגזר משום ניסיון, והראיה היא מכך שיש לי אותו בהכרה כמושג בעל משמעות, (כאמור, אם ישנו אמפיריציסט שמאמין שיש למושג הסיבה משמעות שמובנת לנו – הראיה תקפה גם ביחס אליו), נכון שבסופו של דבר הראיה מבוססת על ההנחה שעקרון הסיבתיות הוא נכון, אך זו עדיין ראיה מעט שונה מבחינה קטגורית מהראיה מן האפיסטמולוגיה, הראיה מהאפיסטמולוגיה עוסקת בסבירות שיש לי שכל שחושב נכון והראיה הזו עוסקת בהסבר של תופעה קיימת, ההבדל אינו דרמטי אבל הוא קיים.