היחס בין חומרת העונש לחומרת העבירה

העונש לא בהכרח מעיד על חומרת העבירה. כנראה נחלקו בזה הראשונים (ספר חסידים והרמב"ם). וגם הרמב"ם במו"נ מביא ארבע סיבות להחמרה בעונש, ורק אחת מהן היא חומרת העבירה. ראה למשל מאמרון משבת האחרונה: 
אני כתבתי על כך לפני שנים מאמר גדול: תורת הענישה ההלכתית.
——————————————————————————————
שואל:
אם כך אז רציתי להבין מדוע באמת שבת יותר חמורה מכיפור אם חומרת העונש לא מעידה על חומרת המעשה?
——————————————————————————————
הרב:
קביעתי היתה עקרונית, אבל לעצם העניין אני יכול לנסות ולהציע הסבר. למשל חילול שבת נתפס ככפירה בבריאה ובבורא. יו"כ הוא מצווה חשובה אבל לא מהותית לעצם עבודת השם. לכן מומר לשבת הוא כמומר לכל התורה.
——————————————————————————————
שואל:
מובא בשם הח"ח שהוא בסוף פרשת אחרי מות מביא שני פסוקים אחד איסור כרת בבא על אחותו והשני איסור כרת בבא על אשתו נידה. הח"ח אומר שמשני פסוקים אלו רואים כמה ההשקפה של המון העם היא בעייתית ורחוקה מהשקפת התורה. הרי בעיני הציבור אם מישהו יתפס בא על אחותו הוא יגונה ויורחק וימאס על כלל הציבור מאוד. אבל אם מישהו יתפס בא על אישתו נידה היחס אליו יהיה הרבה יותר סלחני-ז"א כן יגנו אותו ועוד אבל בהרבה פחות וגם יסלחו לו הרבה יותר מהר- ואומר על הח"ח שזה אינו כי התורה הענישה את שניהם בדיוק באותו עונש -כרת משמע שהם מאוסים באותה מידה ומי שלא מתיחס לזה ככה אז הוא עם הארץ. רציתי לשאול אותך מה אתה חושב כי אני כן חושב שהייתי מתיחס אליהם בצורה שונה, וכן למשל היתי מתייחס למי שבא על אשת איש יותר בחומרה ממי שבא על אשתו נידה.
——————————————————————————————
הרב:
אני לא מסכים איתו. ראשית, חומרת העונש לא מעידה על חומרת העבירה. שנית, יש הבדל בין חומרה מוסרית לחומרה הלכתית. גם אם העונש מעיד על חומרת העבירה זוהי חומרה הלכתית ולא בהכרח מוסרית.