הכרת תודה פילוסופית

דוד כתב:
כתבת שה' נתן לנו כלים, מה שלא נכון לגבי כולנו..ובמחברת בכל מקרה כתבת שזו הכרת תודה פילוסופית שנובעת מהזיקה האונטולוגית שיש בינינו, ככה שזה בכל מקרה שונה ממה שכתבת עכשיו, שמדובר בסוג של הכרת תודה, אני לא מבין מאיפה ההשוואה להורים שלא באשמתם נטשו את ילדם, פה, מה שזה לא יהיה שה' עשה (את חלקנו נטש, לחלקנו נתן כלים להתמודד עם החיים) זה לא דומה להורים וילד, וממילא ההשוואה על הזכות האונטולוגית גם לא נראית לי נכונה.

וגם עוד שאלה היא, עד כמה? כמה אהיה מחוייב לה' מאותה הכרת תודה פילוסופית? כי ברור שיש לי קצת חיוב לעשות מה שההורים (מההשוואה) אומרים, אבל לא הכל, לא הייתי בחיים מתפלל כל הזמן אם הורים שלא דאגו לי כשהייתי קטן היו מבקשים…

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?! כאן שאלת מדוע הוא נטש אותנו, ואמרתי שהוא לא. במחברת דיברתי על הסיבה מדוע לעבוד אותו והצעתי הכרת טובה פילוסופית.

מידת הכרת הטובה הפילוסופית היא כמידת התלות. מכיון שהתלות שלנו בקב"ה היא מוחלטת – הוא עשה אותנו ואת העולם כולו, והכל עומד מחמתו ועליו, לכן המחויבות היא מוחלטת.

כאמור, אשמח לדיון במרווחי זמן הגיוניים יותר.