הלכות תלויות מציאות

הלכות איסור והיתר (במתכונת הנלמדת לרבנות) מתחילות בדיני מליחה.
כבר בסעיף הראשון מובאים בבית יוסף מספר טעמים אפשריים להדחה שלפני המליחה – ללא הדחה הדם שבחוץ ייספג במלח וימנע ממנו להוציא את הדם שבפנים / הדחה מרככת את הבשר ומקלה על המלח להוציא את דמו / ללא הדחה הדם שבחוץ ייספג בחזרה בבשר לאחר המליחה ויאסור אותו….
הצד השוה שבהן, שהן סברות מציאותיות שלכאורה שייך לבדוק במעבדה, ולדעת מה מוציא את הדם ומה לא.
 
זה מקרה דוגמא, ויש עוד רבים כמוהו, שהפוסקים (ולעיתים גם הגמרא) מנהלים את הדיון מתוך סברות במציאות (האם הדם נבלע או נפלט, האם כלי שני מבשל, דיני דרוסה שמבוססים כולם על הנחה שלחיות יש ארס, ושהוא יוצא מרצונן).
כיצד צריך להתייחס לזה? האם לבטל את כל דבריהם, והדין נקבע לפי המציאות? עד כמה לעסוק בדעות הראשונים (ובמקרים אחרים גם בגמרא) בנושאים כאלו זה לימוד תורה בעל ערך?