השלכותיה של תפיסת המצוות המוצגת בטרילוגיה

בספר "המצוי הראשון" נחשפתי לתפיסתך את המצוות וההלכה כמערכת נורמטיבית נפרדת, שמגשימה מטרות שאיננו מסוגלים לדעת (למשל תיקון עולמות עליונים או משהו), וכן לתפיסתך את המערכת המוסרית (שדווקא כן רלוונטית לנו כבני אדם) כאינסטרומנטלית לעומת המערכת ההלכתית כיעד ה"סופי". קראתי גם את שני החלקים הראשונים בספרך "מהלכים בין העומדים", ואני מבין מבחינה פילוסופית את ההיגיון בזה, את זה שמשמעות חייבת לכאורה להיגזר ממשהו חיצוני לנו ואת הקשיים הרבים שיש בתפיסות אחרות (המצוות כמוסר וכו').
יחד עם זאת, נפל לי האסימון שהתמונה שמצטיירת בעקבות זה היא די עגומה. אינני בא להתריס אלא רק שואל מפאת קוצר הבנתי, אך אתנסח בצורה בוטה לשם הבהרת הדברים. לכאורה התמונה העולה מתפיסת המצוות הזו היא שכל משמעות קיומנו היא להיות עבדים להגשמת מטרה שאין לנו דבר וחצי דבר איתה. גם אם קיום המצוות ייגרום לנו סבל, אין לנו ברירה אלא לעשות אותו מתוך קיומו של ציווי. עבור אדם שמאמין שהציווי הזה אכן קיים, אי מילוי שלו הופך אותו לרשע גמור. אם אדם לא רוצה להגשים יעד בלתי ברור שלא משפיע עליו למשל כי הוא מעדיף לחיות חיים טובים יותר, אפילו אם הוא מוסרי, זה הופך אותו לרשע. התמונה הזו לחלוטין לא עושה יותר מדי חשק לקיים מצוות, ולכן אני מניח שאני טועה איפשהו בהבנה שלי, אז אשמח לתיקון.