השקה במי ים

הגמרא במסכת מכות (ד.) אומרת לגבי חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול, שהטובל שם לא עלתה לו טבילה. ויש מהראשונים שגורסים חבית מלאה 'יין' מכיוון שיש במים דין של השקה משא"כ ביין. 
אבל הריטב"א מביא את הראב"ד שמביא את ר' משה הדרשן, שחבית של מים מתוקים שנפלה לים הגדול שמימיו מלוחים אין בזה השקה מכיוון שאין הם מתערבים זה בזה. ולכן הוא גורס חבית מלאה 'מים'.
לכאורה דבריו תמוהים, שהרי דין השקה הוא כמו 'זריעה' היינו שהסיבה היא לא בגלל שהם מתערבים זה בזה, אלא שהם נעשים חיבור אך כל דבר עומד במקומו כמו זריעה. 
(גם לסברתו שצריך שיתערבו זה בזה, דבריו תמוהים שהרי בסופו של דבר המבנה המולקולרי של מי ים זהה למים מתוקים אלא שהם תמיסה של  H2O, נתרן וכו', ז"א שמבחינת התערובת זה אותו דבר). 
האם יש דרך ליישב את דבריהם? בסופו של דבר זו נפק"מ הלכתית אם עלתה שם טבילה או לא, כאשר הסברא המחמירה נשענת על טעות הן סברתית והן בעובדות.