התערבות השם בעולם

מה נקודת ההנחה שעליה אתה מתבסס שהקב"ה לא מהווה בכל רגע את עולם הטבע?
זה לא יותר סביר לומר שבורא שהוא כל יכול ולא מוגבל כן מעורב במה שיצר ..
גם אם אתה אומר שהקב"ה מפעיל את הטבע בכל רגע אבל בחוקיות שאנחנו מכירים כחוקי הטבע תגיע לאותם המסקנות שהגעת לפי תפיסתך ושוב לא תיהיה שום נפ"מ

דבריך נוגעים בשתי נקודות שונות, ואעשה ביניהן סדר.

ראשית, לגבי השאלה מניין לי שהקב"ה לא מתערב – זו אינה שאלה של יכולת, אלא של תצפית, עובדה ומדיניות. ודאי שבורא כל יכול מסוגל להתערב בחוקי הטבע, שכן הפה שקבע אותם יכול גם להקפיאם או לשנותם. אך השאלה היא האם הוא עושה זאת בפועל. כשאנו בוחנים את המציאות, אנו רואים עולם שמתנהל על פי חוקי טבע קבועים. אם אדם לוקח אקמול החום שלו יורד, וזה קורה בלי קשר לשאלה האם הוא צדיק או רשע והאם התפלל או לא. מכיוון שאיני רואה שום אינדיקציה לחריגה מהסדר הטבעי השוטף, ההנחה הפשוטה היא שהוא אינו מתערב בו.
שנית, לגבי טענתך שאם הקב"ה מפעיל את הטבע בכל רגע נגיע לאותן מסקנות – אתה צודק לחלוטין, וזה בדיוק מה שאני אומר תמיד. אין לי שום בעיה עם התפיסה המטאפיזית שהקב"ה "מהווה" את העולם או מפעיל את חוקי הטבע בכל שנייה. אבל כפי ששמת לב בעצמך, כל עוד הוא מפעיל אותם בצורה עקבית וקשיחה לפי החוקיות, אין לזה שום נפקא מינה.
הנפקא מינה שעליה דיברתי בתשובתי הקודמת (בקשות, תליית אירועים בו וכו') מתחילה רק כשאנשים טוענים למעורבות שחורגת מחוקי הטבע. כשאדם מתפלל על חולה, הוא בעצם אומר: 'לפי חוקי הטבע החולה אמור למות (מצב X), אנא התערב ושנה את התוצאה למצב Y'. אם הקב"ה רק מחיה ומתחזק את חוקי הביולוגיה באותו אופן כל הזמן (כלומר מנהל את העולם בדיוק לפי חוקי הטבע), אז התפילה שלי לא תשנה את התוצאה. לכן, הדיון אינו האם הקב"ה "מחיה" את הטבע מאחורי הקלעים, אלא האם הוא קשוב למעשינו ומשנה את התוצאה המצופה מהטבע. לתפיסתי, כנראה שלא.

הרב מיכי, תודה על עשיית הסדר.
אני מסכים לחלוטין עם נקודת המוצא שלך שהטבע הוא מערכת חוקים קבועה, עקבית ונוקשה, ואין לי עניין ב"ניסים זולים" או בתפיסות מאגיות.
אבל בנקודה הזו אני מבקש לחלוק על המסקנה שלך לגבי תפילה והשגחה, ומציע מודל אחר (ברוח הרש"ר הירש):
מי אמר שחוקי הטבע כוללים רק פיזיקה וביולוגיה עיוורת? מדוע שלא נניח שחלק מ"חוקי המערכת" המובנים והנוקשים שהקב"ה טבע בעולם, כולל גם את היחס של המציאות למוסריותו של האדם, למדרגתו ולתפילתו?
לפי תפיסה זו, כשאדם מתפלל או פועל בצורה מוסרית, הוא לא מבקש מאלוהים "לפרוץ" את חוקי הטבע, אלא הוא מפעיל חוק טבע רוחני-מוסרי שהוא קבוע וקשיח בדיוק כמו חוקי הפיזיקה. הטבע אינו עיוור; הוא פשוט מגיב לחוקיות רחבה יותר, שבה למעשיו של האדם יש משקל רשת קבוע במציאות. במצב כזה, יש לתפילה נפקא מינה עצומה, בלי להזדקק לשום נס גלוי.

ההצעה שלך, לפיה קיימים "חוקי טבע רוחניים" המגיבים לתפילה ולמצבו המוסרי של האדם, כבר עלתה באתר לא פעם בוורסיות שונות (כגון בשו"תים עם יאיר, הלל ועשהאל), והתשובה שלי אליה נחלקת לשני מישורים: העובדתי והמושגי.

במישור העובדתי-אמפירי, אם השפעת התפילה או ההתנהגות המוסרית הייתה חוק טבע, היינו אמורים לגלות זאת בניסוי ולהכניס זאת לחוקי הטבע המדעיים שלנו. בפועל, המדע והרפואה מתעלמים מהשפעות אלו ועדיין מתארים נכון את העולם. ניסויים רפואיים אינם מנטרלים את השפעתן של תפילות או את רמתו הרוחנית של החולה בין קבוצת המדגם לקבוצת הביקורת. אקמול מוריד חום בין אם התפללת ובין אם לאו, ובין אם אתה צדיק או רשע. בהסתכלות תצפיתית פשוטה, איננו רואים קשר בין מה שקורה בעולם הפיזיקלי לבין מצבנו הרוחני או המוסרי.

במישור המושגי, ההצעה שלך נתקלת בבעיות קשות:
ראשית, אם תפילה הייתה פועלת כחוק טבע קשיח, כיצד תסביר את קביעת חז"ל (במשנה ברכות) שאסור להתפלל על נס, כמו שינוי מין העובר?. הרי אם מדובר בחוק טבע רוחני-מוסרי, התפילה אינה מחוללת נס אלא פשוט מפעילה את הטבע! קביעת חז"ל מוכיחה שהם הבינו שתפילה מבקשת חריגה מן המהלך הטבעי. יתרה מזאת, חוקי הפיזיקה בסדרי הגודל הללו הם דטרמיניסטיים; אם הפיזיקה מכתיבה תוצאה X (למשל, החולה ימות) וה"חוק הרוחני" שהפעלת גורם לתוצאה Y (החולה יחיה), הרי שעדיין הפרת את חוקי הפיזיקה. כל הדיבורים על התערבות "במסגרת הטבע" שאינה שוברת את הפיזיקה הם בלבול מושגי ואוקסימורון.

שנית, ברגע שאתה הופך את התפילה ל"חוק טבע רוחני קבוע וקשיח" (בדומה למה שהציע המהר"ל עם חוקי "העולם הנבדל" או בעלי הקבלה עם הפעלת העולמות העליונים), איבדת לחלוטין את משמעותה של התפילה כדיאלוג. אתה כבר לא עומד מול הקב"ה ומשכנע אותו, אלא אתה מפעיל מנגנון של גלגלי שיניים בעולמות העליונים שמוריד שפע באופן מכני. זה מרוקן מתוכן את חווית העמידה מול רצון חי ומתעלם מאישיותו של האל, והופך את התפילה לפעולה טכנית-רובוטית.

בשורה התחתונה, בסה"כ הרחבת את הטבע הלאה. לא הצלת את התפיסה הדיאלוגית.

האם הקב"ה הינו ישות כזו שניתן לעשות לגביה אינדוקציה ולקבוע 'שאינה מתערבת'?
בפשטות ניתן לומר לכל היותר שהוא לא התערב בעבר.
נפק"מ, ל'בקשת צרכיו' מכאן ולהבא.

ייתכן גם שהוא מתערב בכל דקה שמתחלקת ב-17. אז שים לב כשאתה מתפלל,.

הרב מיכי, תודה על המענה. האבחנות שלך (כרגיל) נוגעות בלב העניין, אך אני חושב שההצגה של המודל שהצעתי כ"רובוטיקה מכנית" או כאוקסימורון פיזיקלי מחמיצה את העומק שלו – מודל שדווקא מציל הן את הדיאלוג והן את עקביות הטבע.
אבקש להשיב לשני המישורים שהעלית:
1. במישור העובדתי-אמפירי: מדוע המדע לא מודד זאת?
ההנחה שלך היא שאם קיים "חוק טבע מוסרי-רוחני", הוא אמור להתנהג כמו חוק פיזיקלי קולקטיבי, הניתן למדידה במדגמים סטטיסטיים בבתי חולים. אך זו טעות בהגדרת המשתנים.
חוק הטבע המוסרי, מעצם הגדרתו, אינו חוק מכני של מסות אלא חוק פרסונלי ואינדיבידואלי. המערכת מגיבה לדרגתו הספציפית של האדם הספציפי ברגע נתון – לעומק כוונת הלב שלו, למניעיו הנסתרים ולמצבו המוסרי האמיתי. מכיוון שאין למדע שום כלי אמפירי למדוד "רמת מוסריות פנימית" או "כנות של תפילה שבלב", המדע לעולם לא יוכל להכניס זאת כמשתנה לקבוצת ביקורת. המדע מודד רק את המעטפת החיצונית הסטטיסטית, ועבורו החוק הזה יתבטא תמיד כ"אקראיות", כ"מזל" או כצירוף מקרים יוצא דופן (כגון אינטואיציה פתאומית של רופא לבצע בדיקה ספציפית שהצילה את החולה, מבלי לשבור שום חוק ביולוגי).
2. במישור המושגי-הלכתי: תפילת שווא
שאלת בצדק: אם מדובר בחוק טבע, מדוע אסור להתפלל על שינוי מין העובר?
התשובה היא שיש היררכיה במערכות החוקים. חוק הטבע המוסרי-רוחני לא נועד "לדרוס" את חוקי הפיזיקה בצורה גסה לאחר שאלו כבר התממשו והתקבעו דטרמיניסטית בעולם החומר (כמו מבנה גנטי של עובר). חז"ל לימדונו את גבולות הגזרה: המערכת הרוחנית פועלת במקביל ובתוך מרחב הגמישות וההסתברות של המערכת הפיזיקלית, ולא כהפרה מפורשת שלה בדיעבד. תפילה על מה שכבר נקבע היא ניסיון להכריח נס גלוי, וזה אכן מחוץ לחוקי המשחק שהקב"ה קבע.
3. הצלת הדיאלוג: משל האב והבן
זהו הלב של דבריי. טענת שהפיכת התפילה לחוק טבע קשיח הופכת את אלוהים למכונת משקאות או ל"גלגלי שיניים" מכניים, ומרוקנת את הדיאלוג מתוכן. כאן אני חולק לחלוטין, ואסביר זאת באמצעות משל:
נניח אב חכם ואוהב המעוניין לחנך את בנו לעצמאות, לקשר ולבגרות. האב קובע כלל ברזל קשיח ועקבי לחלוטין: "אם תבוא אליי, תדבר איתי בכבוד ותבקש – תקבל את תמיכתי; אם תדרוש בצעקות או תתעלם ממני – לא תקבל".
הכלל הזה שהאב קבע הוא נוקשה, קבוע ובלתי משתנה. האם בגלל קשיחות הכלל, הבן מרגיש שהוא עומד מול "מכונה רובוטית"? האם הדיאלוג ביניהם איבד את אופיו האישי? לחלוטין לא! הבן יודע היטב שהוא עומד מול רצון חי, מול אישיות ואהבה של אבא. האבא לא הפך למכונה; הוא פשוט כבל את עצמו לחוקיות הזו מתוך כוונה חינוכית מוצהרת.
כך גם ביחסנו מול הקב"ה. חוק הטבע הרוחני שמגיב לתפילה אינו מנגנון מכני מנותק, אלא הוא הדרך שבה רצונות החי של הבורא בחר להתגלם בעולם באופן עקבי. הקביעות של החוק אינה מוחקת את האישיות של אלוהים – היא רק מעידה על האמינות והעקביות שלו כלפינו. כשאני מתפלל, אני לא מפעיל "גלגלי שיניים" בעולמות עליונים, אלא אני מביא את עצמי אל תוך גבולות הגזרה של חוק המפגש והדיאלוג שאלוהים עצמו חקק בטבע.

כאמו8ר, איני רואה כאן שום דבר מעבר לטענה שאין חוקי טבע קבועים, לפחות לא אלו של הפיזיקה. אם הם לא קיימים אז הדיון לא מתחיל, ואין שום טעם להיכנס להזיה בדבר חוקי טבע מוסריים ורוחניים. החוקים הללו לא צריכים להימדד כשלעצמם. די בכך שנראה שהחוקים הפיזיקליים הרגילים לא מתקיימים.