זמני רבנו תם ושימוש בכללי ספקות

שו”תקטגוריה: הלכהזמני רבנו תם ושימוש בכללי ספקות
שואל שאל לפני 6 שנים

מה דעת הרב לגבי צאת שבת כרבנו תם בארץ ישראל או שצריך להוציא שבת כגאונים

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

יש בזה מחלוקת הראשונים והפוסקים ומה תוסיף לך דעתי בעניין זה? רוב הציבור נוהג לא כר”ת, ואם אין לך עמדה משלך אפשר בהחלט להסתפק בזה.
——————————————————————————————
שואל (אחר):
אם הוא ישאר בספק, הוא יאלץ להחמיר בגלל ספק דאורייתא לחומרא (לפחות במלאכות דאורייתא בצאת שבת). אני חושב שהשאלה היא האם חייבים לחשוש לשיטת רבנו תם בגלל שלכאורה יש פה ספק דאורייתא, או שאפשר לכתחילה להקל כשיטת הגאונים, ואם כן, למה?

——————————————————————————————
הרב:
כאשר יש לך עמדה משלך עליך לנהוג לפיה. כשאין לך עמדה ויש מחלוקת הפוסקים/ראשונים, אתה במצב של ספק. יש כמה כללים בדיני ספיקות, שרק אחד מהם הוא ספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא. למשל, בממונות המוציא מחברו עליו הראיה, יחלוקו, כל דאלים גבר. ובאיסורים שוא”ת עדיף, לילך אחרי המנהג וכו’. כאן יש מנהג ברור של רוב הציבור, והחוששים לר”ת הם מיעוט קטן. לכן אפשר ללכת אחר המנהג כאילו שההלכה נפסקה וממילא אתה לא בספק ולא חל עליל הכלל ספק דאורייתא לחומרא. דומני שהכלל ספק דאורייתא לחומרא הוא הכלל האחרון ליישום (רק כשכל שאר הכללים לא ישימים).
זוהי הסיבה שאנחנו לא תמיד מחמירים ככל שיטה שמופיעה בפוסקים/בראשונים (כדעת הבריסקרים), וכשיש מנהג ברור הולכים לפיו. המנהג נחשב כפסיקה שבררה שיטה אחת מהם, וממילא אנחנו לא בספק. זהו המושג טעות בשיקול הדעת שהגמרא בסנהדרין מסבירה שמדובר במי שהולך נגד “סוגיין דעלמא” (=מה שמקובל לעשות, וזה נחשב כאילו נפסקה ההלכה כך), הגמרא שם לא מחלקת בין כשעושה זאת לקולא או לחומרא (אמנם בדיני ממונות כמובן שאין דבר כזה קולא וחומרא).
כמובן שמותר להחמיר כדעה אחרת (ולגבי להקל כדעה אחרת אני חוכך האם מותר, ואולי הוא ייחשב הולך כקולי זה וזה שהוא רשע), ואולי זה אף ראוי. אבל אין חובה.
——————————————————————————————
שואל:
לכאורה לפי מה שאמרת, לגבי פתיל תכלת היה עלינו ללכת אחרי סוגיין דעלמא, ובכל זאת שם אמרת שיש להפעיל “ספק דאורייתא לחומרא”, ולא “לילך אחר המנהג”. מאי שנא הא מהא?
——————————————————————————————
הרב:
שם המנהג הוא מנהג שטות. אין שיטה הלכתית שפוטרת מתכלת, אלא יש כאלה שהחליטו שזה משיגעס של ציונים ולכן הם פוטרים עצמם מהמצווה. שיטות שמתחשבים בהן הן שיטות מנומקות ולא שטויות. הספק הוא ספק עובדתי (האם זו התכלת), ואיני מכיר נימוקים טובים שטוענים שזו לא התכלת.
מה עוד שכפי שכתבתי אם יש לי עמדה עליי ללכת על פיה. כל הדיון הוא רק כשאין לי עמדה, ואז אולי יש להפעיל את דיני ספיקות.

——————————————————————————————
אופק:

כתבת שאין שיטה הלכתית שפוטרת מתכלת אבל כתוב במפורש שלבן לא מעכב תכלת ותכלת לא מעקב לבן ק”ו כשיש ספק אם זו באמת התכלת.

——————————————————————————————
הרב:
זו טעות נפוצה. העובדה שהתכלת לא מעכב את הלבן לא אומרת שהתכלת הוא התנדבות. גם תפילין של יד לא מעכבים את של ראש (באותה משנה במנחות). האם גם תפילין של ראש אינם חובה? כששני דברים לא מעכבים זה את זה פירוש הדבר שאם לא עשית את האחד עדיין יצאת ידי חובת השני. אבל הראשון כשלעצמו יכול להיות חובה גמורה. לכן
כשהטלת ציצית של לבן בלבד, ביטלת עשה של תכלת, אבל זה לא עיכב את הלבן שאותו קיימת. ואם יש ספק האם זו התכלת, חלים דיני ספיקות הרגילים.
ראה פירוט במאמרי כאן.
——————————————————————————————
אופק:
אבל זו בדיוק הנקודה. מכיוון שתכלת לא מעכב לבן, ויש ספק לגבי נכונות של התכלת, אין פה חובה ובדיוק בגלל זה יש ההלכה הזו. הרי אי אפשר לחייב אדם במצוה שאינו יכול לקיימה, ועל פי דיני ספקות הוא בכלל לא מחויב כי ברגע שיש ספק על מצוה אין חובה לקיים אותה. המשל/דוגמה מהתפילין סילוף הדברים כי אין לנו ספק לגבי מה זה תפילין או אם ראש פותר יד וכו’. הדוגמה/משל הנכונה היא לשאול אם יש חובה להניח תפילין של ר”ת. והתשובה של הגר”א היא גם קבילה פה. ק”ו כשיש יותר משיטה אחד לתכלת ובניגוד לתפילין אי אפשר לקיים כל האפשרויות.
——————————————————————————————
הרב:
שלום אופק.
הסברתי את הדברים, ואחזור שוב.
ראשית עלינו לבחון את המצב כשיש ודאי תכלת. במצב כזה העובדה שהתכלת לא מעכב את הלבן ודאי אין פירושה שהתכלת הוא וולונטרי (התנדבותי). מוסכם? לזה הבאתי את הדוגמה ה”מסולפת” מתפילין. אשמח אם תסביר לעניי הדעת שכמוני מה מסולף כאן (חוץ מהפירוש שנתת לדבריי).
אז כשיש ספק תכלת יש לקיים אותה מספק ככל מצווה אחרת. אין שום בדל קשר לשאלת עיכוב הלבן. זהו ספק מצוות עשה רגיל. מה שתאמר על ספק עשה (והזכרתי שנחלקו בזה האחרונים, אבל לדעת רובם הגדול יש להחמיר גם בספק עשה) תאמר גם כאן.
קיומן של כמה שיטות לתכלת גם הוא אינו רלוונטי. הקשרים והכריכות גם אם הם לא נכונים לא מעכבים כמעט לשום שיטה. אז מה עניין זה לנדון דידן?
הדוגמה של תפילין של ר”ת לא קשורה לכאן, שהרי בה במידה יכולת לשאול גם על תפילין של רש”י. אלא מאי? ברור שהמנהג שהתקבל לא רואה בזה ספק אלא יש הכרעה כרש”י, והשאלה היא רק האם להחמיר כר”ת. זו לא שאלה בדיני ספיקות רגילים.
——————————————————————————————
אופק:
תודה על ההסבר הנוסף אבל לא הבאת משהו חדש שלא הבנתי מהדברים הקודמים. ראשית, כידוע, ספק דאורייתא לחומרא. יש ספק שזה התכלת, וברגע שאדם לובש ציצית עם תכלת שספק הוא נכנס לדין של ספק מבטל הודאי דרך קיום הספק או במילים אחרות לבישת תכלת שלא התכלת גרום לביטול ודאי של מצווה הציצית. לכן במקרה כזה ואחרים דומים אין לקיים הספק על חשבון הודאי, וכאמור, מכיוון שאין הוכחה שזו תכלת, אין לשים והטעם ברור. לגבי מה שכתבת לגבי תפילין “שהמנהג שהתקבל לא רואה בזה ספק אלא יש הכרעה כרש”י, והשאלה היא רק האם להחמיר כר”ת…” זה לגמרי לא נכון. יש הרבה פוסקים, מהאריז”ל עד ר’ עובדיה זצ”ל שקובעים שזה לא ספק אלה חובה. אז כמו שכתבת, אין בזה ספק רגיל, אבל לא איך שהתכוונת ושוב זה לא מטאפורה קבילה.
——————————————————————————————
הרב:
לא הבנתי את דבריך. גם אם התכלת אינו אמיתי הוא לא ביטל את מצוות ציצית. ולגבי תפילין, אני לא מסכים. אבל כפי שהערתי על דבריך, הייתי יכול לשאול גם על תפילין של רש”י.
כך או אחרת, אין לכל הדיון הזה שום בדל קשר לשאלת העיכוב, ועל כך דיברתי.
 

Back to top button