חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

חולשת הרצון

שו"ת › קטגוריה: פילוסופיה › חולשת הרצון
איש האמת שאל לפני יום 1 (19/11/2026 00:58)

רבינו שליט"א דיבר בכמה מקומות והזדמנויות על הבעיה של חולשת הרצון, ואף הצהיר פעם שזו בעיה שכנראה אינה ניתנת לפתרון, הבעיה – בקיצור נמרץ – הינה שלא מובן כיצד יתכן מצב שבו אדם פועל בניגוד למערכת הערכים שלו, הרי אם חושב שנכון בסיטואציה הנוכחית לעשות את פעולה X – אז הוא רוצה לעשות את X יותר מכל פעולה אחרת, ואם הוא רוצה לעשות את X – אז הוא גם יעשה את הפעולה הזו (בהעדר גורמים חיצוניים שיכפו אותו שלא לעשות אותה), כך שלא יתכן מצב בו האדם חושב שצריך לעשות פעולה מסוימת ואינו עושה אותה שלא באונס גמור, וכאן אנוכי הקטון שואל: מאיפה באה ההנחה שאם אדם חושב שצריך לעשות את פעולה X – אז הוא בהכרח גם רוצה לעשות אותה יותר מכל פעולה אחרת? זאת הנחה ממש לא אינטואיטיבית, להיפך, אנו מרגישים כל הזמן שאנו חושבים שנכון לעשות פעולה מסוימת ולא רוצים לעשות אותה, איפה הבעיה כאן?

נראה שיש כאן הנחה סמויה שדוחה את ההבחנה בין שכל לרצון, ההנחה הינה שאם אני חושב שרע לעשות משהו – זה עצמו אומר שאני גם לא רוצה לעשות אותו, שהרי אני חושב שרע ולא טוב ומזיק לעשות אותו, אך למה להניח הנחה משונה כוז? הניסיון שלנו אומר להיפך, שאני יכול לחשוב שמשהו הוא רע ולרצות לעשות אותו, מה הבעיה בכך?


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני יום 1 (19/11/2026 01:20)

ראה טורים 172-3.

ואלו דברי המחברת: הקושי שאתה מעלה הוא בדיוק התגובה הראשונית והאינטואיטיבית שרבים מעלים כשהם נתקלים לראשונה בניסוח של פרדוקס חולשת הרצון (המוכר בספרות הפילוסופית מבית מדרשם של סוקרטס, אריסטו ודונלד דייווידסון). אך למעשה, הקושיה שלך מבוססת על אי-הבנה מושגית של מהות הטענות ועל ערבוב בין שני מושגים שונים לחלוטין: ערך מופשט מול הכרעה במכלול השיקולים, ובין יצר לבין רצון.

אפרק את הדברים כסדרם:

1. מה פירוש "מה שנכון בעיניו"?

כשפילוסופים טוענים שאדם רוצה ועושה את מה ש"נכון" בעיניו, אין הכוונה לנכון במובן המוסרי או האידאלי הצר.

ברור שאדם יכול לחשוב שאידאלית ראוי וקדוש לתרום את כל כספו לצדקה, ובכל זאת לא לעשות זאת. מדוע? מפני שהוא רוצה לשמור כסף לעצמו.

המונח "נכון" בדיון על חולשת הרצון מוגדר כהכרעה המשוקללת של סך כל השיקולים כולם (All-things-considered judgment): הערכים, המחירים, הנוחות, ההנאה, האינטרסים, העצלות והתאוות.

אם אדם שקלל את כל הנתונים והחליט שכרגע עדיף ומשתלם לו לגנוב, מפני שהאינטרס הכלכלי שלו גובר בעיניו על צו המצפון שאוסר לגזול — אין כאן שום חולשת רצון! זוהי פעולה שקולה לחלוטין. הוא החליט שבנסיבות הללו עדיף לו להיות עשיר מאשר מוסרי, והוא פעל בדיוק לפי רצונו המלא. על מעשה כזה אין לו תחושת כישלון סובייקטיבית אותנטית (הוא לא יאמר "נכשלתי", אלא לכל היותר "הסתכנתי ונתפסתי").

2. ההבחנה בין "יצר" לבין "רצון"

אתה שואל: הרי אנו מרגישים כל הזמן שאנו חושבים שרע לעשות משהו ובכל זאת רוצים לעשות אותו; הניסיון מלמד שאפשר לרצות לעשות מעשה רע.

כאן בדיוק טמון הבלבול: אתה מזהה את הדחף/יצר עם הרצון.

  • יצר ("בא לי"): אינו רצון ואינו בחירה. היצר הוא חלק מהנסיבות החיצוניות/פסיכולוגיות – מה שאני מכנה "המתווה הטופוגרפי" שסביב האדם. הוא מפעיל עלינו לחץ.
  • רצון: הוא כוח ההכרעה והבחירה של האדם – השורה התחתונה שקובעת האם להיענות לאותו יצר או לא.

וכאן נכנסת שאלת ה"ממה נפשך" הלוגית שמולידה את הפרדוקס:

נניח שעומדת בפניך עוגה משמינה כשאתה בדיאטה, או פיתוי לעבור עבירה. היצר דוחף אותך לאכול. כעת:

  1. אם היצר היה בעוצמה של "דחף לאו בר-כיבוש": הרי שהיית אנוס גמור. כמו אדם שמישהו דחף אותו פיזית, אין כאן אשמה, אין מקום לתביעה מוסרית, אין זה חטא ואין צורך בתשובה. אבל זה לא המצב ברוב המקרים של עבירה או שבירת דיאטה.
  2. אם היצר היה בר-כיבוש (יכולת לעמוד בו ובכל זאת לא עמדת): נשאלת השאלה הפשוטה — מדוע נכנעת לו?

    אם תאמר: "כי שקללתי את הדברים והיה לי שווה יותר ליהנות מהטעם של העוגה מאשר לשמור על הבריאות", הרי שבשורה התחתונה זה מה שבחרת ורצית לעשות. שוב חזרנו לפעולה שקולה ורגילה!

אם כן, מה פירוש התחושה של "רציתי לעשות דיאטה אבל נכשלתי כי הייתי חלש"?

לפי הניתוח הזה, זו פשוט אשליה וסיפור שאנו מספרים לעצמנו כדי להשקיט את המצפון. בדיעבד נוח לנו לטעון: "בעצם אני אדם מוסרי/בריא שרוצה בטוב, אלא שהייתי חלש ולכן נפלתי", בשעה שבפועל, ברגע המעשה, בחרנו בתאווה באופן מפוכח ומלא.

3. מדוע בכל זאת מדובר בפרדוקס וכיצד אני מציע לפתור אותו?

אם היינו מסתפקים בזה, המסקנה הייתה שסוקרטס צדק: אין באמת דבר כזה "חולשת הרצון". או שאתה אנוס, או שפעלת מתוך בחירה מלאה ברע.

אלא שכליברטריאן, אינני מוכן לוותר על התוקף של האינטואיציה האנושית העמוקה: כולנו חווים מצבים שבהם באמת נכשלנו, שבהם לא היינו אנוסים כלל, אך גם לא בחרנו במעשה הרע כהכרעה שקולה שמעדיפה את התאווה.

המוצא שהצעתי (בטור 173 – על חולשת הרצון – הפתרון ובספרי מדעי החופש) הוא להבחין בין שני מישורים שונים של בחירה:

  • המישור השני (במה לבחור): הבחירה בין האפשרויות השונות (האם לאכול את העוגה או לשמור על הדיאטה).
  • המישור הראשון (האם לבחור): הבחירה האם להיות בוחר — להחזיק במושכות, להיות אקטיבי ומפוכח ("נפש אלוהית") — או לשמוט את המושכות ולהיות פסיבי ("נפש בהמית", כמו כדורון שמתגלגל במורד המדרון).

במצב של חולשת רצון אמתית, האדם אינו מקבל החלטה במישור השני לטובת המעשה הרע. הוא אינו מכריע ש"נכון ורצוי כעת לעבור עבירה". מה שקורה הוא שבמישור הראשון הוא בוחר שלא לבחור – הוא עוצם עיניים, שומט את המושכות, ומניח לסוסים (ליצרים, לדחפים הטופוגרפיים) להוביל את העגלה לאן שייקחו אותה.

הסוסים לוקחים אותו אל החטא. מצד אחד, הוא עשה מעשה שבשקלול הכולל אינו נכון בעיניו והוא אינו רוצה בו (כי במישור המעשה כלל לא הייתה הכרעה); ומצד שני, הוא אחראי לחלוטין ונושא באשמת הכישלון — משום שהוא זה שבחר לשמוט את המושכות ולהתמסר למתווה.

(אמנם יש להודות, כפי שציינתי לא פעם, שגם פתרון זה מסיג את הקושי צעד אחד לאחור: מדוע בחר לשמוט את המושכות? אלא שבמישור הזה מדובר בוויתור פסיבי ובבריחה למנוחה ונוחות רגעית, ולא בבחירה ישירה במעשה שהאדם שופט כרע ומזיק, ולכן קל יותר ליישב זאת עם תמונת הנפש האנושית).


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

איש האמת הגיב לפני 7 שעות (19/11/2026 19:47)

אז בסופו של דבר, השאלה היא שאם האדם יכול לבחור בטוב – מדוע הוא לא עושה זאת? – אם כן, אני די מתקשה להבין את השאלה, המצב הוא פשוט מאוד: יש לאדם פיתוי לעשות מעשה מסוים, והוא תאב לעשות את המעשה הזה, באופן טבעי – הוא פשוט נמשך למעשה הזה, כל יצור אחר שאינו אדם היה נמשך אוטומטית למעשה הזה, ואילו האדם מסוגל בכוח בחירתו החופשית שלא להימשך לפעולה הזו, אך הוא גם מסוגל כן להימשך אחריה, שתי האופציות מסורות בידו ויש לו את הכוח להכריע באופן חופשי, אם ההנחה של השאלה היא שהאדם פועל בהכרח לפי הסיבות – אז השאלה הזו פשוט מניחה דטרמיניזם, היא מניחה שאין מצב שבו יש לאדם כוח פעולה עצמאי והוא יכול להשתמש בו מכוח עצמו בלי תלות הכרחית בשיקולים, לא כך?

מיכי צוות הגיב לפני 4 שעות (19/11/2026 22:19)

ראה בטוריי הנ"ל

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה