טבילה לנשים

נהנתי מהתשובה אבל הצטערתי לקרוא את הסיפא שלה.
לא מדובר בשטויות אפולוגטיות. אלה דברי הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב
תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה – מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.

אכן, אבל לראות בדרשה כזאת את גדר הדין (ואפילו את טעמו) זו שטות. גם קרבן יולדת מובא רק כי היא קופצת ונודרת לא ללדת שוב? אם אישה אומרת כל זמן הלידה שבכוונתה להמשיך ללדת, אז היא פטורה מקרבן?
הערתי בדבריי שייתכן שההרחקות הללו (דאורייתא או דרבנן) מביאות תועלת במישור הזוגי, אבל לא זו הסיבה להן. השימוש בנימוק הזה הוא אפולוגטי, ומאד נוח כדי לשבר את האוזן בדברים, אבל בשאלה כאן תוכל לראות את הנזק שבאפולוגטיקות כאלו.

מובן שזה לא גדר הדין, וחשוב להבהיר זאת, אבל זה כן טעם הדין (זו נראית כוונת הגמרא).
טעם לא חייב להיות נכון בכל המקרים.

לא, זה לא טעם הדין. אם זה היה טעם הדין הוא היה אמור להתאים לפרטים בכל המקרים (אלא אולי בחריגות מסוימות בגלל לא פלוג דאורייתא). בניגוד לטעות הרווחת, הגדר תמיד מקביל לטעם (האמיתי). ראה על כך במאמרי לשורש החמישי, בספר ישלח שרשיו: https://gabihazut.co.il/%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%97-%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95/
הגמרא גם לא מתכוונת לומר שזה טעם הדין. לשון "מפני מה" בהקשר אגדי אינה בהכרח באה לתת טעם לעניין אלא רק להראות פן מסוים שלו (שקיים, למרות שאינו הטעם. כפי שהסברתי). כדאי לך לעשות חיפוש בפרוייקט השו"ת ותיווכח בזה.

רק שהטעם בגמ' זה על 7. וזה טעם.
על שבועיים זה כבר באמת חסר טעם.

וטעם שנאמר במצב שהיה לכל זכר כמה נקבות היה בו טעם.
אך כיום שכל זכר צריך להסתפק בנקבה 1 זה כמובן חסר טעם.