כללי ספיקות ודרכי הפסיקה

שו"תקטגוריה: עיון תלמודיכללי ספיקות ודרכי הפסיקה
שואל שאל לפני 8 שנים

שלום הרב,
 
רציתי לשאול אותך לגבי דרכי פסיקת ההלכה:
 
יש כלל ידוע ספק דרבנן לקולא, וספק דאורייתא לחומרא. 
בנוסף יש כלל: אחרי רבים להטות.
 
אך הבית יוסף בפסיקת ההלכה שלו, הולך נגד שני הכללים לעיל. הבית יוסף לא מתחשב ברוב הפוסקים, אלא מתחשב רק בשלושת עמודי ההוראה (הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם). בנוסף, כאשר יש לו ספק שקול בין שלושת העמודים הללו (נניח אחד מתיר, אחד אוסר, ואחד לא פסק), בדר"כ (ממה שראיתי) הוא לא משתמש בכללי ספק דאורייתא לחומרא/דרבנן לקולא, אלא מכניס דעות של פוסקים אחרים ואף את שיקול דעתו שלו לפעמים. לכן השאלה, איך ומתי נכון להשתמש בשני הכללים לעיל, ולמה הבית יוסף לא השתמש בהם.
 
בנוסף, האם נכון להתחשב בגדלותו של פוסק פלוני כאשר פוסקים הלכה בין כמה שיטות, ואם כן, איך זה צריך להתבטא מעשית.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 8 שנים

באופן כללי צריך להיזהר מכללים. הכללים בתלמוד ובהלכה הם המלצות בלבד. יתר על כן, כללי הכרעה בספיקות הם רק במצב שאתה נמצא בספק. עצם העובדה שיש מחלוקת לא אומרת שזהו מצב של ספק.
הב"י בחר לכתוב את הקודקס שלו בצורה תקדימית לפי שלושה פוסקים, כי הוא חשב שהם הגדולים ביותר. גם בזה הוא לא עקבי לגמרי.
לדעתי אין משמעות לגדלותו של פוסק. כל דעה היא לגיטימית, ואם בכלל אז מה שקובע הוא המספר ולא הגדלות.
——————————————————————————————
שואל:
אבל הרי הרמב"ם כתב:
 
שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, אם עד שלא הגיע הדבר להן–בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה–אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר:  אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה–בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל. 
 
כלומר הרמב"ם מציג מצב שכאשר יש מחלוקת בין פוסקים, בדרבנן יש להקל, ובדאורייתא להחמיר.
——————————————————————————————
הרב:
"אם אינך יודע לאן הדין נוטה".

השאר תגובה

Back to top button