כללי ספיקות ודרכי הפסיקה

באופן כללי צריך להיזהר מכללים. הכללים בתלמוד ובהלכה הם המלצות בלבד. יתר על כן, כללי הכרעה בספיקות הם רק במצב שאתה נמצא בספק. עצם העובדה שיש מחלוקת לא אומרת שזהו מצב של ספק.
הב"י בחר לכתוב את הקודקס שלו בצורה תקדימית לפי שלושה פוסקים, כי הוא חשב שהם הגדולים ביותר. גם בזה הוא לא עקבי לגמרי.
לדעתי אין משמעות לגדלותו של פוסק. כל דעה היא לגיטימית, ואם בכלל אז מה שקובע הוא המספר ולא הגדלות.
——————————————————————————————
שואל:
אבל הרי הרמב"ם כתב:
 
שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, אם עד שלא הגיע הדבר להן–בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה–אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר:  אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה–בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל. 
 
כלומר הרמב"ם מציג מצב שכאשר יש מחלוקת בין פוסקים, בדרבנן יש להקל, ובדאורייתא להחמיר.
——————————————————————————————
הרב:
"אם אינך יודע לאן הדין נוטה".