לא יכול להפסיק לדבר על הנושאים שלך
בשנתיים האחרונות מאז שגיליתי את הרצאותיך ומאמריך, אני מאזין כמעט כל יום במשך שעות לשיעורים.
שיניתי הרבה מהתפיסות שלי בעקבות העמדות שלך.
הבעיה היא שזה כל כך מעסיק אותי שאני כל הזמן נוטה לדבר על זה עם חברים ובדייטים.
לצערי ברוב הזמן אני נתקל באנשים שלא מבינים את הטיעונים, גם אנשים שתפסתי מהם חכמים מאוד, פתאום מפתיעים אותי עם עמדות מאוד לא רציונליות ולא עקביות.
זה קורה לי גם בדייטים. פתאום כבר בדייט ראשון אני נשאב ללדבר על הטיעון הפיזיקו תאולוגי.
ולפעמים גם סתם נושאים אחרים, אני אתן דוגמה משבוע שעבר – נפגשתי עם מישהי שהיא רופאת עיניים, ומתעסקת עם טיפולים לחלק הפנימי של העין, על פניו מאוד מעניין ותפסתי אותה כחכמה. במהלך הדייט הגעתי ללדבר איתה על האפשרות שאולי אנחנו רואים צבעים אחרת. נניח האדום שלי הוא הכחול שלה ואולי זה בכלל סאונד וכו׳. לא אמרתי לה שזה מה שאני חושב (כי אני לא חושב כך, כמוך) אבל ניסיתי לדון איתה בכלל על האפשרות שזה ככה ועל העובדה שאין שום דרך מדעית לתפוס את החוויה שלנו ולהשוות אותה והיא פשוט לא הבינה את זה. היא כל הזמן המשיכה להציע ״ניסויים״ כמו לשאול אותך איזה צבע אתה רואה וכו׳ ופשוט לא הבנתי איך בן אדם כל כך משכיל לא מצליח להבין את הנקודה הזו. לצערי המשכחתי להתפס על זה ולדון בנושא במשך דקות ארוכות. ברור שבסוף הדייט היא כתבה לי שזה פחות יעבוד בינינו. אבל כנראה שגם אם היא הייתה רוצה להמשיך לא בטוח שהייתי מסוגל בידיעה שאין לה את ההבנה הפשוטה הזו כמו שלי.
לגבי חבריי, לא רק שרובם לא מסכימים איתי (אגב גם חילונים וגם דתיים) אלא שבעיקר להפתעתי רובם מוצאים את הנושאים האלו משעממים ולא מצליחים לנהל איתי שיחות של יותר מכמה דקות בנושא. זה הגיע למצב שהצעתי לאחד מחבריי להיפגש והוא התנה את זה בכך שלא אשוחח על הנושאים האלו…
אני מניח שמה שאני שואל הוא בעצם איך אתה מתמודד עם זה? אתה גם נתקל בזה בחיים האישיים? איך מתמודדים עם זה שרוב הסביבה שלך לא מבינה את התפיסות, לא מוכנה להקשיב, ובכלל בקשרים, מתחיל לחשוב שזה כבר כמעט בלתי אפשרי למצוא מישהי שתבין את כל החשיבה הזו. או שאולי בנושא זוגיות עדיף לשחרר ולא להתעקש על הבנה מושלמת בנושאי פילוסופיה לוגיקה וכו׳
זה הגיע למצב שהשם שלך מוזכר בהמון אינטרקציות שלי ואני כאילו מרגיש שגיליתי את האמת על העולם (או עד כמה שאפשר להגיע לאמת ברמת הוודאות שיש לנו) וקשה לי להיות בחברת אנשים שלא רואים את זה.
תודה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגבי התמודדות עם הסביבה והחברים:
אין לי עצה פלאית להציע לך – זהו פשוט העולם שבו אנחנו חיים. רוב בני האדם אינם פילוסופים, אינם מורגלים בחשיבה אנליטית, ולעיתים קרובות מונעים משיקולים רגשיים, חברתיים או פסיכולוגיים ולא מטיעונים לוגיים ענייניים. העובדה שמישהו חושב אחרת ממך או אינו מבין טיעון פילוסופי אינה אמורה להטריד אותך. פילוסופיה אינה חובת קיום עבור כל אדם, ולא כל אחד חייב להכריע את חייו דרך ניתוח מושגי מופשט. זה אפילו לא חייב להיות תנאי ליחסי חברות שלך איתו. אתה צריך לא להיות אובססיבי. יש גם נושאי דיון אחרים. מה שאתה מתאר נראה כמו בעיה שלך בראש ובראשונה ולא של הסביבה.
כאשר חברים אינם מגלים עניין בנושאים הללו, אין טעם להילחם בטחנות רוח או לכפות דיונים פילוסופיים. מותר לקבל את הנתון שלא כולם בנויים לחשיבה זו, ולשמור את הדיונים הללו לפורומים ולבמות שבהן יש הקשבה ונכונות לבירור ענייני.
גם אנשים אינטליגנטיים שלא מורגלים בחשיבה פילוסופית יכולים לא להבין את הטענות הללו. לפעמים זה נובע מחוסר הקשבה (אולי דווקא בגלל שהם מוכשרים וחושבים שהם כבר מבינים הכל בלי להקשיב). עם זאת, הפיכת נושא כזה למבחן קבלה בדייט ראשון היא טעות.
אין שום צורך שתהיה זהות תפיסתית או פילוסופית בין בני הזוג, ולא מגיעים לזוגיות עם "מפרט טכני" של עמדות וכישורים לוגיים. החלטה על בחירת בת זוג אמנם צריכה להתקבל בשכל (הרציונליות היא שמנחה את ההכרעה), אך הנתונים שהשכל אמור לשקול בהקשר הזה הם הכימיה, הקשר הנפשי והאנושי, המידות והנכונות לבנייה משותפת. תחומי העניין לא חייבים להיות משותפים, כל עוד יש הערכה הדדית. ציפייה שבת הזוג תהיה פרטנרית לדיונים על הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי או בעיית הקוואליה היא ציפייה לא ריאלית ולא נחוצה. נישואין וזוגיות נבנים על מחויבות, יציבות, אופי וכימיה אנושית – ולא על השתתפות בסמינר לפילוסופיה. אם יש ביניכם כימיה וקשר טוב, זהו העיקר; היתר יתגבש (או לא) תוך כדי תנועה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
מציע שאם אינך יכול להתמודד עם האובססיה, שקול לגשת לפסיכולוג שעוסק באובססיות.
או שהוא פשוט יכול לחפש לחפש חברים במחלקה לפילוסופיה.
דרך אגב זה נכון גם לשוק העבודה ולא רק לשידוכים, ובעצם בכל מקום. המחשבות שיש לך בראש אינן רלבנטיות למקום העבודה שלך. תלמד לשמור אותן לעצמך ואל תטריד אנשים איתן. אם בכל זאת אתה רוצה להוציא אותן אפשר להתווכח כאן באתר או לפתוח בלוג משל עצמך. ולפעמים גם זה לא כדאי. שני אנשים בברית המועצות בחרו לשתוק ולא לדבר. האחד זה הרב משה פיינשטיין, בעל האגרות משה, והשני זה הכלכלן היהודי יורי סלוצקי, שהיה בוודאי הכלכלן הגדול ביותר ברוסיה באותה תקופה (על העבודות מקבילות לשלו אנשים במערב קיבלו פרסי נובל בכלכלה). שניהם חיו בזמן המהפכה ובחרו לשתוק במקום לדבר וכך שרדו עשרות שנים ברוסיה הסובייטית. הם הבינו שכשם שיש מצווה לומר דברים שנשמעים כך יש מצווה לא לומר דברים שאינם נשמעים ויישמו את זה בגופם (על הרב משה פיינשטיין ניתן לקרוא בביוגרפיה הקצרה בתחילת אגרות משה ט, ועל יורי סלוצקי ניתן למצוא ברשת את הפתיחה לאוטוביוגרפיה שלו שנכתבה ב1956, 3 שנים אחרי שסטלין מת).
נתת נקודת מבט מעניינת י.ד, אבל אני מסתייג ממנה. אני בעד לומר את האמת. אבל מה לומר ומתי אולי זו עוד סוגיה.
Please login or Register to submit your answer