אלוקים ומוסר

כה דברי המחברת:

לשאלתך – כן, לדעתי אלוקים יכול לצוות עלינו לעשות מעשה שאיננו מוסרי (או מעשה שיש לו מחיר אנטי-מוסרי כבד, כגון מחיית עמלק או עקידת יצחק), והצו הדתי המפורש אכן גובר במקרה כזה על הצו המוסרי.

כדי להבין עמדה זו באופן שיטתי, יש לעמוד על מספר הבחנות יסוד שפתחתי וביררתי בכתביי ובשיעוריי:

1. ההבחנה בין מישור המוסר למישור ההלכה והדת

אני רואה במוסר ובהלכה (הדת) שתי מערכות נורמטיביות נפרדות, מקבילות ועצמאיות:

• תוכן המוסר: תוכנם של ערכי המוסר (מהו טוב ומהו רע) אינו נקבע על ידי אלוקים באופן שרירותי, אלא הוא נתון אובייקטיבי ואנליטי, ממש כמו חוקי הלוגיקה והמתמטיקה. אלוקים אינו יכול לשנות את הגדרת הרצח ולהפכו למעשה "מוסרי" במהותו. במובן זה, המוסר כפוי על הקב"ה.
• תוקף המוסר: מה שמעניק למוסר את תוקפו המחייב כלפינו (התשובה לשאלה מדוע מחובתנו לציית לצו המוסרי ולא להתעלם ממנו) הוא הצו והסמכות האלוקית.
• מטרות דתיות מול מטרות מוסריות: התורה אינה כוללת רק הנחיות מוסריות לחברה אנושית, אלא מקדמת גם ערכים ומטרות דתיות עצמאיות (כגון קדושה, טהרה או תיקון מטאפיזי).

2. קונפליקט ערכי וגברור הציווי הדתי (Lex Specialis)

כאשר ישנו ציווי הלכתי/דתי מפורש בתורה שסותר את המוסר (כמו מחיית עמלק), אינני מקבל את האפולוגטיקה הדתית הרווחת שמנסה לטעון ש"מדובר במוסר עליון נסתר". להרוג תינוק חף מפשע זהו מעשה בלתי מוסרי בעליל.

התורה אינה משנה את הגדרת המוסר; במצב כזה נוצר קונפליקט בין שני ערכים מחייבים – הערך המוסרי שאוסר שפיכות דמים מחד, והערך הדתי התובע את קיום הצו המפורש מאידך. ברמה הפרשנית וההלכתית, ציווי קונקרטי ומפורש שניתן על ידי הקב"ה פועל כ"דין מיוחד" (Lex Specialis) שגובר על הכלל המוסרי המופשט.

3. עקידת יצחק ומחיית עמלק

• עקידת יצחק: בפרשת העקידה, אברהם אבינו נדרש לעקוד את כל יישותו – את ההיגיון (שהרי הובטח לו "כי ביצחק יקרא לך זרע"), את רגשי האב ואת המוסר – בפני הצו הדתי העליון. בספרו של קירקגור, חיל ורעדה, מוצג אברהם כ"אביר האמונה" בדיוק משום הנכונות לעקוד את השלב האתי בפני הדתי.

  אומנם, כפי שביררתי בעקבות פירושו של הראי"ה קוק (עולת ראיה), שיאו של האירוע הוא דווקא הציווי בסופו: "אל תשלח ידך אל הנער". העקידה באה לבנות ולהוכיח נכונות ומוכנות נפשית מוחלטת להקרבה דתית. רק לאחר שאדם מוכיח שהוא מוכן לעקוד את כל יצריו ונגיעותיו, הוא יכול לחזור ולפעול מתוך המוסר והטבע המעוצב שלו.

• מחיית עמלק והיבט יישומי כיום: הציווי להשמיד את עמלק הוא ציווי דתי מפורש. עם זאת, חז"ל והרמב"ם סייגו ותחמו מצווה זו בצורה חריפה (כגון החובה לקרוא לשלום, או קביעתו של סנחריב שבלבל את האומות). כיום, מאחר שאין לנו נבואה וודאות אפיסטמית מוחלטת ביחס לצווי שמיים קונקרטיים מול מחיר מוסרי כבד, בפועל אנו נדרשים לזהירות יתרה ואיננו מבצעים ציוויים מסוג זה.