לימוד מהנסיון

אני משתמש בלמידת מכונה כהשראה ולא כהשוואה.
הטענה היא שבדומה ללמידת מכונה שמבוססת תצפיות רבות (ותוצאתה היא מתן תשובה מסוימת ללא היסק לוגי ישיר מכל תצפית קונקרטית, אלא סוג של הסקת דפוס ממכלול תצפיות), כך גם למידת האדם יכולה להתבצע מתוך אוסף תצפיות שהוא חווה במהלך חייו ולומד מהם דפוסים שלאחר מהם הוא יקרא להם "אינטואיציה".

ברור שהאינטואיציות הן גם תוצר של הניסיון המצטבר. אבל זה לא יכול להיות רק זה. קח למשל את הטכניקה של ריבועים מינימליים שמעדיפה קו ישר. התוכנה מניחה עדיפות של קו ישר וקריטריון של ריבועים מינימלייים, וזה עצמו סברה אפריורית שאותה היא לא למדה מהניסיון ומהאימון אלא הוכנס לתוכה על ידי המתכנת. למידת מכונה נעשית גם היא על בסיס הנחות שונות.

אם אינטואיציה נובעת רק מניסיון מצטבר (מזכיר לי את הפתרון לבעיה של מיל על מקור הדדוקציה), א"כ החלק שאינו אמפירי? וכן ק' לי שא"כ מנין שאינטואיציית הבחירה אמיתית, ואולי זה מכלול של סיבות קדומות, ורק מרגיש כבחירה מחמת שזה לא סיבה עכשווית?

לא כתבתי וגם איני חושב שאינטואיציה היא רק ניסיון מצטבר. להיפך, כתבתי להדיא שלא.

זה שאלתי, מה החלק שלא? ואיך מבחינים בזה?

לא יודע לתת קריטריון כללי. כפי שכתב יום, עקרון הסיבתיות למשל לא נלמד מהניסיון.