לפי המאירי, מדוע התנא לא פירש ברור מהו 'מבעה'?

בריש ב"ק: "ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא ה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק".
והנה יש מהראשונים שעמדו ע"כ דלא פירש התנא את חומרתו של שור לגבי מבעה וחומרתו של מבעה לגבי שור כפי שביאר את חומרת שניהם לגבי אש. ובמאירי על אתר כתב ליישב שבשלב זה לא התפרש מהו פירוש מבעה וע"כ לא ביאר חומרתו לגבי שור או חומרתו של שור עליו וז"ל: "ולא הזכיר אותם הדברים במשנתינו מפני שלא נתברר לו עדיין עניין מבעה". 
ולכאו דבריו מתמיהים דהרי התנא ודאי ידע פירוש "מבעה" שהרי הוא גופא שנה "מבע". וכיצד יתכן שאמר דבר שלא ידע פירושו?
ואולי יש לבאר ע"ד דברי הראב"ד שכתב "ת"ר הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתלשומי נזקו כהכשר כל נזקו. כיצד חפר בור תשעה וכו'. אני תמה על אלו הלשונות הזרות שאמרו בזה המשנה, מה ראו לומר בכאן לשון הכשר והוא לשון קלקול, ועוד מה ראו לומר מבעה, לא באדם ולא בשן. ואמת נראה לי כי ר' יהודה הנשיא שסידר המשנה, שמע מי שהיה שונה אדם, ושמע מי שהיה שונה שן, וקבע לו לשון עולה לשניהם".
ועצ"ע. ואשמח לשמוע דעתך