מה הכוונה?

הסברתי זאת כמה פעמים כאן באתר. המחלוקת בין ב"ש לב"ה לא הייתה ניתנת להכרעה לפי כללי ההלכה, כי הם התווכחו האם הולכים אחרי רוב החכמה (ואז הלכה כב"ש) או רוב האנשים (ואז הלכה כב"ה). הכלל לא בשמים היא נאמר כשיש לך דרך הכרעה לפי כללי ההלכה. כשאין – בדיוק בגלל זה יוצאת בת קול. אגב, זה הסבר שלי. תוס' בעירובין (יג או ו. לא זוכר) מקשה את זה ועונה שלוש תשובות משלו.