נושא: מעמד 'גברא קטילא' והורגו בבעיית הטרולי ההפוכה

שלום הרב,

בהמשך לשאלת ההקדמה שלי בעניין הגדרת גברא קטילא, רציתי להציג את בעיית הטרולי שבגללה התעוררה השאלה.

תיאור המקרה:

ישנן שתי מסילות, א' וב', וביניהן שני צמתים המאפשרים להסיט את הרכבת ממסילה אחת לשנייה. הרכבת נוסעת מלכתחילה על מסילה א'.

בין הצומת הראשון לשני שוכב אדם אחד על מסילה א', ואילו מסילה ב' ריקה. לאחר הצומת השני שוכבים חמישה אנשים על מסילה ב', ואדם אחד נוסף על מסילה א'.

בפני האדם השולט במנופים עומדות שלוש אפשרויות:

לא להסיט כלל: הרכבת תמשיך במסילה א' ותהרוג את שני האנשים השוכבים עליה.
להסיט בצומת הראשון בלבד: הרכבת תעבור למסילה ב', האדם הראשון יינצל, אך חמשת האנשים שבהמשך מסילה ב' ייהרגו.
להסיט בצומת הראשון ולהחזיר בשני: הרכבת תעקוף את האדם הראשון, תחזור למסילה א' ותהרוג רק את האדם האחרון. כך יינצלו שישה אנשים, ובמקום שני הרוגים יהיה הרוג אחד בלבד.

הקושי:

לכאורה ברור שיש להעדיף את האפשרות השלישית, שכן היא מצילה אדם אחד בלי להוסיף שום הרוג ביחס למצב המקורי.

אלא שכאשר הרכבת כבר הוסטה למסילה ב' והיא מתקרבת לצומת השני, ניצבים בפנינו חמישה אנשים במסילה ב' ואדם אחד במסילה א'. במצב זה, לכאורה אסור להסיט את הרכבת אל האדם היחיד כדי להציל את החמישה, משום שאין דוחים נפש מפני נפש ואסור להרוג אדם בידיים לשם הצלת אחרים.

ואם אסור לבצע את ההסטה השנייה, ממילא אסור גם לבצע את הראשונה, שהרי ללא ההסטה השנייה נגרום למותם של חמישה במקום שניים.

יוצא לכאורה שאסור לבצע מהלך המציל אדם אחד בלי לפגוע באיש נוסף, רק משום שהוא מחייב שתי פעולות נפרדות, שהשנייה שבהן נראית כמעשה הריגה אסור.

חשבתי על שלושה פתרונות אפשריים, אך בכל אחד מהם מצאתי קושי:

א. מימוש חובתו המוסרית של האדם האחרון

אפשר לטעון שאילו האדם האחרון במסילה א' היה שולט במנופים, הייתה עליו חובה מוסרית להציל את האדם הראשון באמצעות שתי ההסטות, גם במחיר חייו שלו. ממילא אולי מותר לאדם אחר לממש עבורו את חובתו.

אלא שבשיחתי עם המיכי־בוט התרשמתי שאתה מחזיק בגישה אינדיבידואליסטית מאוד ביחס למימוש חובותיו של הפרט בידי אחר(ובטח בדיני נפשות), ולכן נראה שלא תקבל את הגישה הזאת מכל וכל. אני כשלעצמי עדיין סבור שיש מקום עקרוני למימוש חובתו של אדם בידי אחר, אך ברור לי שהדבר דורש הצדקה, בפרט כשמדובר בהקרבת חייו.

ב. הגדרת האדם האחרון כגברא קטילא

זה היה הרקע לשאלתי הקודמת. חשבתי שאולי מאחר שהאדם האחרון עומד להיהרג ממילא במסלול המקורי, אין בהחזרת הרכבת לעברו משום הריגה אסורה.

אלא שמעבר לדבריך על איסור נטילת חיי שעה, נראה שגם אם היה מוגדר בתחילה כגברא קטילא, הרי שברגע שהרכבת הוסטה למסילה ב' הוא כבר אינו עומד למות, וממילא קשה לטעון שמעמדו הקודם נשמר.

ג. הגדרת שתי ההסטות כמעשה אחד

אולי ניתן לראות בשתי ההסטות מעשה אחד במהותו, שתכליתו להציל את האדם הראשון מבלי לשנות לרעה את גורלו של האחרון(אולי בדומה למי שחילל שבת מאחר ששכח כי שבת, ועשה מלאכות הרבה אך מתחייב קרבן אחד). אלא שקשה לי להבין כיצד אחדות המהלך מתירה את ההסטה השנייה: ברגע ביצועה האדם האחרון כבר אינו בסכנה, והסטת הרכבת לעברו היא לכאורה מעשה הריגה בידיים. מדוע העובדה שהדבר תוכנן מראש משנה את מעמדה ההלכתי של הפעולה?

לסיכום:

האינטואיציה שלי היא שקשה לקבל שאסור להציל את האדם הראשון, כאשר ניתן לעשות זאת בלי להגדיל את מספר ההרוגים ואף לצמצמו. מאידך גיסא, קשה לי למצוא הצדקה הלכתית להסטה השנייה, כאשר בוחנים אותה בשעת ביצועה.

בשיחה עם המיכי־בוט הוא העריך שלשיטתך אכן אסור להסיט את הרכבת כלל, ויש להניח לשני האנשים במסילה א' להיהרג. אלא שאני מתקשה לקבל את התוצאה הזאת, ובפרט את ההבדל בין שתי הסטות ידניות לבין הפעלת מנגנון אוטומטי אחד המבצע בדיוק את אותו מהלך.

אשמח לדעת האם לדעתך אכן אסור לבצע את שתי ההסטות, ואם כן, האם ההבחנה בין פעולה אחת לשתי החלטות נפרדות היא שמכריעה כאן, או שיש דרך אחרת לנתח את המקרה מבחינה הלכתית.

תודה רבה