מוסר מתוך אמונה

למה בעצם? הרי התוקף של שניהם הוא מאלוהים.
אם אדם מקיים מצווה מתוך מחויבות להלכה מסיבה שאיננה ציווי אלוהי (למשל שמירה על המסורת), יש לזה ערך? נראה שלא. למה? הרי זה נעשה מתוך מחויבות להלכה.
ההבדל בין מוסר להלכה הוא שלמוסר מגיעים באמצעות אינטואיציה והגיון, ולהלכה מגיעים באמצעות ציווי אלוהי. אבל סוף סוף ההבדל הזה הוא בסך הכל הבדל בדרך להגיע אליהם. בשורה התחתונה שניהם צווים אלוהיים, אז למה להגיד שבאחד מהם מספיקה מחויבות כללית, ובאחד מהם נדרשת מחויבות דווקא לכך שזה מאלוהים?

קיום ההלכה ערכו הוא במחויבות לצו האלוהים. לכן העשייה מותנית במניע שהוא מחויבות אליו. אבל ערכו של המוסר אינו במחויבות הדתית אלא במחויבות המוסרית. זה לא רק הבדל בשאלה איך מגיעים לצו אלא במהותו.

לדעתך קיום ההלכה היה ערך גם לפני הציווי, ופשוט לא ידענו את זה, או שלא?
האם הציווי מגלה לנו שיש ערך כזה, או שהוא יוצר אותו?

הוא לא ערך אלא משהו מועיל (לכן אומר המדרש שאברהם אבינו קיים כל התורה עד עירובי תבשילין). הוא הפך למצווה בגלל הציווי. כמו שלעבור באדום זה מעשה לא סביר גם בלי החוק (כי יש סכנה), אבל לפני שיש חוק אין כאן עבירה על החוק שעונשים עליה.

אם מישהו עושה את זה בגלל שזה מועיל, ולא בגלל הציווי, יש לזה ערך (או תועלת)?