האם לפי ההיפותזה שלך יוצא שאלוהים הוא אוסף של ׳הכרחים׳?

למה להוציא את חוקי הפיזיקה? הרי גם על זה אמר הרב לגבי שאלת הרוע בעולם, שאולי חוקי הפיזיקה מוכרחים להיות כאלה בשביל שאלוהים ישיג את המטרות (השתלמות) שהוא צריך, ולכן חובת הראיה עלינו (שיכל להיות עולם טוב יותר בלי להפסיד את מטרותיו) ולא עליו.

באיזה מובן הוא בוחר אם אין אפשרות שהוא יעשה את הדבר שהכי ראוי לעשות? (בין אם זה להיות מוסרי או לצוות על מצוות דתיות, או לברוא בני אדם כדי להשתלם)
האם יש לו באמת בחירה בין אפשרויות שונות? האם יכול להיות שאלוהים לא יעשה את מה שהכי ראוי שיעשה?

כה דברי המחברת:

אתה מערבב כאן בין שתי נקודות שונות, ולדעתי בשתיהן יש בלבול מושגי. אעשה בהן סדר לפי הסדר:

1. חוקי הפיזיקה ובעיית הרוע

יש להבחין בין הכרח מוחלט (לוגי) לבין הכרח מותנה (היפותטי).
חוקי הפיזיקה כשלעצמם אינם הכרחיים בשום צורה ואופן. אין שום מניעה לוגית שמהירות האור תהיה שונה, שהכבידה תפעל הפוך, או שיהיו קבועים פיזיקליים אחרים לגמרי. אם הם היו הכרחיים בעצמם, הפיזיקה לא הייתה מדע אמפירי תצפיתי אלא ענף של המתמטיקה. לכן אלוהים אינו כפוף לחוקי הפיזיקה, אלא הוא זה שחוקק ובחר אותם.

מה שטענתי לגבי בעיית הרוע הוא עניין אחר לגמרי: בהינתן שאלוהים קבע מטרות מסוימות לבריאה, ורצה שהעולם יתנהל על פי מערכת של חוקי טבע קשיחים (כדי שנוכל לתפקד ולבחור בתוכו כיצורים אוטונומיים), המעבר מהמטרות הללו אל האמצעים הוא בעיה של אופטימיזציה מתמטית. טענתי היא שנטל הראיה הוא על מי שטוען שקיימת במרחב האפשרויות הלוגי מערכת חוקים קשיחה שיכולה להביא לאותן מטרות בדיוק בלי תופעות הלוואי של הרוע הטבעי (מחלות, אסונות וכד').
ההכרח כאן אינו טמון בחוקי הפיזיקה עצמם, אלא בלוגיקה ובמתמטיקה שמקשרת בין האמצעים למטרות. את המטרות עצמן איש לא כפה על אלוהים, והוא זה שבחר בהן באופן חופשי.

2. הבחירה החופשית של אלוהים והבחירה בראוי

כאן אתה נופל להגדרה שגויה ורווחת של מושג הבחירה. בחירה חופשית איננה אקראיות, שרירותיות או הטלת מטבע. בחירה חופשית פירושה פעולה הנובעת מתוך מודעות, רצון ושיקול דעת עצמאי, ללא כל כפייה או הכרח סיבתי-מכני חיצוני.

העובדה שאלוהים עושה תמיד את הדבר הנכון והראוי אינה אומרת שאין לו בחירה, אלא שאין לו דילמה. אצל בני אדם, הבחירה מתבטאת במאבק מול יצרים, חולשת הרצון, חוסר ידע או אינטרסים סותרים. אבל אצל ישות מושלמת שאין בה יצרים או פגמים ושרואה תמיד את התמונה המלאה, אין שום מניע או היגיון לבחור ברע.
אם אדם היה מנטרל לחלוטין את יצרו הרע ויודע בדיוק מה ראוי – הוא היה בוחר תמיד בטוב, ועדיין הבחירה הזו הייתה חופשית לחלוטין. היכולת לדעת מראש מה מישהו יבחר אינה שוללת את עובדת היותו בוחר.

האם אלוהים יכול, עקרונית, לפעול אחרת? כישות כל-יכולה אין שום כוח מחוצה לו שכופה עליו לנהוג כך. אולם, מהותית ומעשית, שהטוב המוחלט יבחר לפעול ברשעות או בחוסר היגיון – זוהי סתירה לוגית למהותו, בדיוק כפי שהוא אינו יכול לברוא משולש עגול או להתאבד. אי-עשיית הרע נובעת משלמותו ומשיקול דעתו המוחלט, ולא ממגבלה על חירותו.