מוסר מתוך אמונה
שלום וברכה.
הבנתי שלדעתך למצווה יש ערך רק אם היא נעשית בגלל הציווי האלוהי. אם היא נעשית מסיבה אחרת, ראויה ככל שתהיה, אין לה ערך דתי.
האם זה כך גם לגבי מוסר?
אדם שעושה מעשה מוסרי כי הוא נראה לו טוב, אך לא מאמין שזה מגיע מאלוהים – האם יש לזה ערך?
אם כן, למה? מה ההבדל בין מוסר להלכה בעניין הזה?
ואם לא, אז יוצא שאין שום קנה מידה לבחון אדם חילוני. לפי זה חילוני הוא פשוט גולם מוחלט (פילוסופית, לא כעלבון).
מה דעתך?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לא הבנתי את האנלוגיה המוזרה שעשית כאן. למעשה מוסרי יש ערך אם הוא נעשה ממוטיבציה מוסרית (כלומר מחויבות לצו המוסר). האם האדם חושב שאלוהים הוא מקור המוסר או לא, זו שאלה פילוסופית, וגם אם הוא חושב שלמוסר אין מקור מאלוהים או יש תוקף בלי אלוהים (והוא טועה בזה) זה אינו פוגע בערכו המוסרי של המעשה. זה כן פוגע בערכו הדתי.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
למה בעצם? הרי התוקף של שניהם הוא מאלוהים.
אם אדם מקיים מצווה מתוך מחויבות להלכה מסיבה שאיננה ציווי אלוהי (למשל שמירה על המסורת), יש לזה ערך? נראה שלא. למה? הרי זה נעשה מתוך מחויבות להלכה.
ההבדל בין מוסר להלכה הוא שלמוסר מגיעים באמצעות אינטואיציה והגיון, ולהלכה מגיעים באמצעות ציווי אלוהי. אבל סוף סוף ההבדל הזה הוא בסך הכל הבדל בדרך להגיע אליהם. בשורה התחתונה שניהם צווים אלוהיים, אז למה להגיד שבאחד מהם מספיקה מחויבות כללית, ובאחד מהם נדרשת מחויבות דווקא לכך שזה מאלוהים?
Please login or Register to submit your answer