רב שסרח

אבל ממש לימוד תורה?
והאם יש הבדל בין חידושים בעיון לבין מוסר ואמונה

ממש לא. כל מה שאתה יכול ללמוד כדאי ללמוד. מה זה משנה באיזה תחום?

הגמרא במבט ראשון אוסרת מחשש שלא נידע להפריד בין הטהור לטמא

האם בזה שאני לומד את תורתו אני לא מושפע ממנו?

לא נראה לי, וממש לא נראה לי שתהיה מושפע משיעור שאתה שומע להפקרות מינית.

האם אין סמכות פה לגמ'?

סמכות במה? אני לא מכיר איסור ללמוד מרב שסרח. אני מכיר המלצות שונות, ואני גם מכיר שר"מ למד מאחר, ור"ע מר"א שנודה. ואנ יגם מכיר את ההבדלים שכתבו הפוסקים בין זמנם שכל התורה נמסרה מהרב בעל פה לימינו שהמידע מצוי בספרים ומעמדו של הרב שונה לגמרי.

האין דרישה רוחנית גבוהה יותר המצופה מרבנים שמתיימרים לייצג דעת תורה?
לפני שמדברים על תוכן דבריו (שבאמת אותם חשוב ללמוד לגופם ולא נשמע לי סביר שמישהו יהיה מושפע מהם לרעה), איננו דורשים רמה מוסרית שלמה יותר מרבנים שאנו רוצים ללמוד מהם?
לדעתי זו דרישת הגמרא באומרה: "אם הוא דומה למלאך ה' – יבקשו תורה מפיהו".

היאך צריך להיות היחס לרב שסרח האם צריך להוקיע אותו ברבים או שפשוט לא לקרוא לו בתארי כבוד ותו לא?

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א מהמילים וכן עד סוף ההלכה משמע שאסור ללמוד ממנו תורה. אשמח להתייחסות הרב למקור זה.

רב שסרח דינו כמו כל אדם אחר שסרח. כמובן אם אתה רואה שיש לו השפעה לא טובה יש לטפל בזה בהתאם.
אני מניח שכוונת הרמב"ם לשמש אותו בהוראה למעשה (ללמוד ממנו שיקול דעת הלכתי), ולא ללמוד ממנו תורה בשיעור כמו שמקובל היום.

האם סריחה פוגעת בשיקול הדעת ההלכתי, או שמוסיפה הטיה בלתי ידועה ולכן יש לחשוד במניעיו ולא לקבל דבר בלי הוכחה?

סריחה יכולה להעיד על השפעה חזקה של יצרים (סימן ולא בהכרח סיבה). לא הייתי סומך על שיקול דעת של אדם שמונע על ידי יצריו.

מעניין. אני לא מרגיש ככה (אלא אם יש מקום ברור לחשוד). אולי אפשר לבדוק את זה אמפירית. כלומר לצבור אלפי הכרעות ממכריעים שונים, סרוחים ומבושמים, ולהציע בפני רבנים מובהקים שיחוו דעתם על התכנים. אני באופן אישי מאד אתפלא אם יהיה פער סטטיסטי לטובת המכריעים המבושמים. אני מבין שלהשערתך כן יהיה פער כזה?