ריאליזם מוסרי – מהו הפשר האנליטי של חווית ה"חובה"?

השאלה היא בעצם סתירה: כאשר אנו מדברים על עובדות מטאפיזיות מוסריות (ריאליזם מוסרי), אנו שוב נכשלים בכשל נטורליסטי, שכן עובדות – גם מטאפיזיות – לא יכולות לחייב?

אנו לא מדברים על עובדות נוספות, אלא על כך שיש רובד במציאות שבו דברים קיימים כאמיתות ולא רק כעובדות ניטרליות, חשוב על אמת כמו ש4=2+2, ברור שאי אפשר לשים סוף לאמת הזו, כיון שהקיום שלה אינו מתחיל בנוכחות טכנית אלא באמת מטפיזית הכרחית, הקיום של 4=2+2 הוא בעובדה הזו שזוהי אמת הכרחית שלא תתכן אחרת, וכך גם האמת שאסור לרצוח אינה עובדה במובן הטכני אלא אמת הכרחית מחויבת המציאות, האמת הזו קיימת ברובד של הדברים שקיימים כי הם אמת, כלומר – שקיימים כי הם צריכים להיות קיימים, ולכן היא גם מחייבת לפעול על פיה, כי היא לא עובדה ניטרלית שאין לה שום אמירה מעבר לכך שהיא פשוט נמצאת ונוכחת, ולכן אי אפשר לגזור ממנה שום דבר, אלא היא אמת שקיימת ברובד גבוה יותר של המציאות, ברובד של הדברים שצריכים להיות, כך שהעובדה הזו קובעת שרצח הוא דבר שצריך לא להיות, כך שאם אנו רוצחים – אנו עושים דבר שצריך לא להיות, אנו לא פועלים כמו שצריך לפעול, שזוהי המשמעות של חובה מוסרית, שיש סטנדרט אובייקטיבי כיצד צריך לפעול שאנו מחויבים לו.

איש אמת, אבל השאלה היא על עצם המושג "חובה" : כיצד היגד יכול לחייב? אני מוכן לקבל שזה רק מתאר חויה פסיכולוגית ותו לא (בלי תוקף נורמטיבי), אך כאשר אתה משתמש במושגים כ"אידיאות מוסריות" שפשוט ניתן לצפות בהן "בעיני השכל" -אני לא מצליח להבין כיצד עובדה אידיאת מסוגלת לחייב?

בטור 457 הסברתי שיש ברקע גם ציווי אלוהי שנותן לזה תוקף. אבל זה רק ברקע. מושגי המוסר עצמם מורים שיש חובה לקיימם. אלו עובדות מסוג אחר, עובדות אתיות.

אני לא מבין מה אתה מחפש, אם אתה רוצה להגיע למצב שבו אין לך אופציה שלא לבחור בטוב – אז אפשר לומר אפריורית שלא תמצא כזו, (חובה מוסרית רלוונטית רק כאשר אתה לא כפוי לקיים אותה), אך אם אתה מחפש בסיס אונטולוגי לכך שיש חובה לעשות משהו – אז העובדות המוסריות בהחלט עושות את העבודה, משום שהן עובדות שקובעות מה צריך להיות, וברגע שמשהו צריך להיות – אתה גם צריך לעשות אותו, זאת המשמעות המילולית של הקביעה שמשהו צריך להיות.
או במילים אחרות: אם אתה שואל כיצד העובדות המוסריות גוברות על הכשל הנטורליסטי – אז לשאלה שלך יש תשובה פשוטה, הכשל הנטורליסטי נובע מכך שכל עובדה אינה אלא מצב ניטרלי, אך העובדות המוסריות כוללות בתוכן את הקביעה הנורמאטיבית שכך צריך להיות, זאת המשמעות של הקיום שלהם, אם גם ההסבר הזה לא מספק אותך – משמעות הדבר היא שאתה לא מבין בכלל למה לעשות משהו שלא תואם את האינטרסים שלך, אם זוהי הבעיה שלך – אין לה שום פתרון אפשרי, פשוט צריך לדחות את ההנחה שפעילות צריכה להיות על בסיס אינטרסים בלבד, יש עוד דברים שמהווים סיבה לפעילות.

איש אמת, זו בדיוק טענתי – אני כופר במושג "חייב"! טענת הריאליזם המוסרי בא, בין היתר, להסביר את זה, לא?

אתה יכול לכפור במושג "חייב" כאוות נפשך, אתה יכול גם לכפור בכך שיש עולם חיצוני, רק אל תאמר שיש לך טיעון לטובת הכפירה הזו, הטיעון שלך מבוסס על כך שאין משמעות למושג חובה, בגלל שכל עובדה באשר היא לא יכולה לגרום לחובה, ועל כך טענתי שברגע שישנה עובדה שקיימת ברובד שקובע מה צריך להיות – ממילא אני גם מחויב לה, (כמובן, המילה "מחויב" היא מילה בשפה, המשמעות היא שאם אני לא עושה כך – אני לא עושה את מה שצריך לעשות, כך שאני מחויב לה במידה ואני רוצה לעשות את מה שצריך לעשות), זוהי הטענה של הריאליזם האתי שגם תואמת את האינטואיציה שלנו, שיש דברים שצריך לעשות באופן אובייקטיבי, אם אתה רוצה שלא להסכים – לבריאות, אך אין כאן שום טיעון שמנמק את אי ההסכמה הזו.