תיאורים טעונים

מי שמשתמש בביטוי הזה אכן רוצה לגנות ולבזות אותם. האם לא זה בדיוק מה שראוי לעשות למוצצי דם?

כתבתי מה הבעיה שלי עם הביטוי (ואני מודה ששאלתי את עצמי אם לא מדובר בהתחסדות מצידי..). הביטוי עושה דה-הומניזציה לבני אדם. בני אדם אינם באמת כנימות או קרציות (או ערפדים) וכשמישהו מדמה אותם ליצורים האלה הוא בעצם מסמן אותם כבעלי נחיתות קבועה ומובנית.

אבל אני בהחלט מודה שקשה לקבוע מסמרות בעניין הזה והוא תלוי הרבה באישיות האומר ובסגנונו.

הנה כמה דוגמאות לביטויים טעונים המופנים כלפי בני אדם שאולי גם אתה תתנגד אליהם (אפילו אם תחשוב שהם נכונים):

"שחור מסריח"
"כלב"
"יהודון".

הסליחה עם הקוראים הרגישים…

השאלה אינה האם זה פוגע אלא האם מעשיו מצדיקים פגיעה. במקרה שלנו הפגיעה נוצרת מכך שהביטוי מתאר התנהלות בעייתית מוסרית, אבל היא באמת קיימת.

ההתבטאויות האלה, מלבד זה שהן מכוערות, מכניסות את הציבור הנפגע למגננה ומקטינות את האפשרות לשנות שם משהו. גם אנשים שבסתר לבם יודעים שמשהו צריך להשתנות, ולכן היו "זורמים" עם השינויים, עכשיו יצופפו שורות ויתייחסו לכל רעיון כאל "אנטישמיות".

בקיצור, חוסר ענייניות מצד אחד גוררת חוסר ענייניות מהצד השני.

שיתמגננו, תירוצים לגרירת רגליים יש כבר עשרות שנים כל פעם תואנה אחרת. לא מנסים לשכנע את הציבור הכביכול נפגע בכלום אלא לגבש עמדה איך לפעול מול ההתנהגות הנבזית המתמדת של הציבור הכביכול נפגע.