Top down could meet bottom up?

אין לי כוח לדון בשאלה הזאת שכן היא עלתה כאן כבר עשרות פעמים. אז אציג כאן את תשובתה של המחברת ואני מקווה שהיא תועיל:

הטיעון שלי לא מתבסס רק על אמינות המסורת במנותק מהשכל. אילו הייתי ניגש למסורת כדף חלק (טבולה ראסה), סביר להניח שהייתי מסכים עם דייוויד יום ודוחה את טיעון העד, שכן אירוע ניסי ועל-טבעי הוא אירוע בלתי סביר לחלוטין. אולם, כיוון שהגענו יחד למסקנה הפילוסופית שיש אלוהים ושסביר שהוא רוצה מאיתנו משהו, הרי שאני מצפה אפריורי שתהיה התגלות (המהלך ממעלה למטה – "טופ-דאון"). כעת, כאשר מגיעה אליי מסורת היסטורית המדווחת שאכן הייתה התגלות (מלמטה למעלה – "בוטום-אפ"), היא נופלת על קרקע פורייה ומתיישבת היטב עם הציפייה הזו. החיבור בין הציפייה הפילוסופית לבין המסורת חזק הרבה יותר מכל אחד מהמרכיבים הללו לחוד.

לגבי טענתך על תמימותם של בני אדם ונטייתם להאמין להבלים — אני מסכים איתך לחלוטין. אנשים יכולים להמציא ולהאמין למיתוסים, וסיפורי המופתים על הבעל שם טוב הם דוגמה מצוינת לאופן שבו שקרים והזיות משתרשים בציבור. אולם, יש הבדל תהומי בין מיתוס על מופת של יחיד (כמו ישו או מוחמד) לבין הטמעת מיתוס על התגלות המונית. אם מישהו יבוא ויספר סיפור שבו כל האבות של כולנו עמדו יחד וראו את אלוהים, תגובתו המיידית של כל שומע תהיה: "איך ייתכן שאבא שלי מעולם לא סיפר לי את זה?". מסיבה זו, קשה מאוד להטמיע יש מאין מיתוס מכונן שמעורב בו כל הציבור ודורש ממנו שינוי אורח חיים. זו גם הסיבה שאין עוד דת בעולם שהמחויבות המעשית אליה נובעת מסיפור של התגלות המונית; ההתגלויות המכוננות בשאר הדתות היו ליחידים. מופתים פומביים שנעשו לכאורה על ידי אנשים (כמו חציית הירח על ידי מוחמד או הליכה על המים) אינם מקור המחויבות הדתית שם, אלא רק סיפורי פולקלור נלווים לאמונה באותו יחיד.

באשר לתקופות ה"שכחה" בתנ"ך שהזכרת, כמו מציאת ספר התורה בימי יאשיהו או דור השופטים "אשר לא ידעו את ה'" — מדובר בקריאה שגויה של הפסוקים. המונח "לא ידעו את ה'" במקרא משמעותו חוסר ציות ופריקת עול ("סרו מן הדרך"), ולא שכחה אינטלקטואלית של ההיסטוריה. לגבי ימי יאשיהו, התיאור המקראי מוכיח בדיוק את ההפך ממה שטענת. העם לא קיבל עליו בתמימות ספר חדש שהומצא זה עתה; המלך קורע את בגדיו מפני שהוא מזהה מיד שזהו הספר האבוד של אבותיהם, והם מבינים שחטאו באי-קיומו. פרשה זו עצמה מעידה שהייתה ברקע מסורת קדומה ורציפה שכולם היו מודעים לקיומה, גם אם הטקסט הפיזי עצמו אבד בעזרה לזמן מה.

בסופו של דבר, לאחר שמכלול השיקולים הללו מוביל אותי למסקנה הסבירה שאכן הייתה התגלות וניתנה תורה, אני מחויב לציית למצווה. זה לא משנה אם ליפוף רצועות עור על היד נראה לי מוזר. מרגע שהגעתי למסקנה שזהו ציווי של אלוהים, עצם קיומו של הציווי מצידו (כסמכות פורמלית) הוא מקור המחויבות שלי, וזה מה שהופך את המעשה למצווה ולעבודת ה' ולא לסתם פעולה.