הקוסמולוגיה המקראית: האם העולם הוא עגול?

תוכן המאמר

הקוסמולוגיה המקראית: האם העולם הוא עגול?

בספרות הפולמוסית עולות טענות כלפי מהימנותן המדעית של תפיסות התנ"ך. במסגרתן מובאים פסוקים שעומדים לכאורה בניגוד לידע המדעי העכשווי. לדוגמה, עולות טענות כלפי הקוסמולוגיה המקראית שמציגה את הארץ כדיסק שטוח ואת השמים כקערה הפוכה מעל הארץ. כמו כן עולות טענות שבמקרא השמש נעה והארץ עומדת, בניגוד לתמונה הקופרניקאית המקובלת כיום. טענות כאלה פורסמו באתר "חופש" על פי מאמרו של גלן אילרט.

כדי להבין את משמעותן של טענות כאלה אקדים שיש לחלק את הסתירות בין התורה למדע לשני סוגים עיקריים: א. פסוקים במקרא שסותרים את הידע המדעי של זמננו. ב. דברי חז"ל והראשונים שסותרים את הידע המדעי של זמננו. הסתירות מהסוג השני פחות מטרידות, שכן אין סיבה להניח שהיה בידי חז"ל ידע מדעי רחב ועמוק יותר מזה שהיה מצוי בזמנם אצל חכמי המדע של שאר העולם. גם בזמננו פוסקים שנזקקים לידע מדעי פונים לאנשי מקצוע בתחומים הרלוונטיים. אמנם ניתן לשאול כיצד עלינו להתייחס להוראות ההלכתיות של חז"ל והראשונים שעולות מהנחות שסותרות את הידע המדעי המעודכן (האם ההוראה ההלכתית שמבוססת עליו תקפה לגבינו או לא), אבל עצם הסתירה אינה בעייתית. לעומת זאת, סתירה בין המקרא לידע המדעי מעוררת בעיה קשה. אם הקב"ה כתב ונתן את התורה, ואפילו דברי הנביאים נאמרים בשמו וממנו, לא סביר שיהיו שם טעויות מדעיות. הקב"ה אמור להיות מצויד במידע מדעי מלא ומעודכן לגמרי.

השאלה לגבי הקוסמולוגיה המקראית שייכת כמובן לסוג הראשון. אם אכן עולה מהמקרא תמונה שלפיה כדור הארץ הוא שטוח בעוד שכיום אנחנו יודעים שמדובר בכדור, זה מעורר תהיות. האם הקב"ה שכתב את התורה לא יודע שהארץ שלנו היא כדור? לחלופין, אולי זה מעיד שלא הוא כתב ונתן את התורה? באתר "חופש" כנראה מתכוונים לשכנע את הקורא באחת משתי הטענות הללו.

אבל ההיסק הזה יסודו בפרשנות שגויה לתנ"ך. אין הכרח, ולפעמים זה ממש לא הגיוני, לקרוא את פסוקי התנ"ך כטענות עובדה פשוטות. לפעמים מדובר במטפורות ולפעמים בצורת תיאור שמתאימה לאוזן השומע בעת העתיקה (שהתנ"ך פנה אליו). פרשנות מילולית לדיבור או טקסט כתוב היא גישה ילדותית במקרים רבים (האם מהביטוי "ארבע כנפות הארץ" ניתן ללמוד שהארץ שטוחה וריבועית?), ולא הייתי בונה עליה טיעוני מחץ נגד התנ"ך. אנסה כעת להדגים את העיקרון הכללי הזה דרך התייחסות לטענותיו של אילרט לגבי הקוסמולוגיה המקראית.

הציטוט התנ"כי החשוב ביותר התומך ביקום גאוצנטרי נמצא בספר יהושע (י, יב-יג):

אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל. ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר. ויעמוד השמש בחצי השמיים ולא אץ לבוא כיום תמים.

נס יהושע מופיע שוב כהפנייה בספר חבקוק (ג, יא):

שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך.

הטענה היא שיהושע ציווה על השמש לידום. הוא לא פקד על הארץ שתפסיק להסתובב וגם לא השלים את המשפט עם ידע אלוהי שהשמש רק נראית קבועה במקומה. ומכאן שהמקרא מניח שהשמש היא הנעה ולא הארץ.

על כך אעיר שתי הערות:

בניגוד לטענה שכה חביבה על האתיאיסטים ומבקרי התנ"ך, קופרניקוס לא הוכיח שהארץ סובבת סביב השמש. כידוע, כאשר יש גוף א שמסתובב סביב גוף ב, ניתן לתאר את התנועה הזאת בשתי צורות שונות: א. ראשית הצירים היא על גוף א – בתיאור זה גוף ב נע סביב גוף א. ב. ראשית הצירים היא על גוף ב – בתיאור זה גוף א נע סביב גוף ב.

אם כן, אין בכלל משמעות לטענה שהארץ סובבת סביב השמש או להיפך. אלו שתי טענות שקולות, והכל תלוי היכן מיקמנו את ראשית הצירים שלנו. מה שקופרניקוס הראה הוא שהתיאור ששם את ראשית הצירים על השמש הוא נוח ופשוט יותר. השאלה איזה תיאור הוא התיאור הצודק היא חסרת מובן, יען כי אין תיאור צודק.[1] בחירת התיאור נעשית רק לצרכים של נוחיות.

כעת נוכל להבין שהניסוחים המקראיים מתארים את האירועים כפי שהם נשקפים לעיני הצופה (שכמובן נמצא על הארץ). אין פלא שהם בוחרים למקם את ראשית הצירים בארץ ולא בשמש.

גם אם התיאור הקופרניקאי היה אמת עובדתית אובייקטיבית, עדיין אין כל מניעה לקרוא את הפסוקים כאילו הם פונים לצופה בארץ. מבחינתו התמונה היא שהשמש היא זו שנעה. ואפילו אם הוא היה טועה בזה, טקסט שפונה אליו לא אמור לומר שעוצרים את הארץ שכן הקורא כלל לא היה מבין את מה שנאמר.

אילרט כותב: בצד השני של המטבע הגאוצנטרי, אם השמש נעה אז מן הנמנע שהארץ תנוע. יש כמה פסוקים האוסרים, פחות או יותר, על תנועת הארץ. לדוגמה, דברי הימים א (טז, ל, וראה גם מקבילות בתהלים צג, א ; צו, י):

חילו מלפניו כל הארץ אף תיכון תבל בל תימוט.

לא ברור היכן בפסוק יש קשר בין יציבותה של הארץ לתנועת השמש, אבל לכאורה הוא צודק שניתן ללמוד ממנו שהארץ יציבה ולא נעה.

אבל בין אם נקבל את מקורו האלוהי של התנ"ך ובין אם לאו, ברור שזוהי פרשנות ילדותית לפסוקים. טלו כדוגמה את הפסוקים שלפני ואחרי הפסוק הזה (לא-לג):

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ: יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ: אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ.

באותה פרשנות מילולית היה עלינו להסביר שהעצים מרננים ורוקדים, השדות עולצים ואפילו הים רועם בקולו. האם לא ברור שמדובר במטפורות שבאות לבטא שמחה, אהבה וכבוד לקב"ה? אז למה לפרש דווקא את הפסוק שמופיע ממש לפני הפסוקים הללו באופן מילולי?

הוא הדין לגבי הפסוקים שמדברים על מוסדות הארץ (היסודות שעליהם היא מונחת), כמו למשל בשמואל ב (כב, טז; וכן בתהלים קב, כה ; משלי ח, כז-כט ; ישעיה מח, יג ; איוב לח, ד-ו ועוד):

וייראו אופקי ים, ייגלו מוסדות תבל, בגערת ה' מנשמת רוח אפו.

פסוקים אלו מוצגים כאילו אינם מודעים לאפשרות של רעידות אדמה ובניגוד לתפיסה הקופרניקאית שהארץ נעה סביב השמש. אני מניח שאין צורך להסביר את הילדותיות בפירושים אלו.

טענה נוספת היא שמהמקרא עולה שהארץ אינה כדורית. לפי הכתובים, מנקודה גבוהה מאוד (השמיים, למשל) אפשר לראות את הארץ כולה כך ששום דבר אינו נסתר. דבר כזה אינו אפשרי בארץ כדורית מאחר שאי-אפשר לראות את הצד השני ישירות. לכן עולה טענה שהמקרא כאן מבטא תפיסה של ארץ שטוחה.

כך לדוגמה, באיוב (כח, כד):

כי הוא לקצות הארץ יביט, תחת כל השמיים יראה.

וכן בתהילים (יט, ד-ו):

בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם, לשמש שם אוהל בהם. והוא כחתן יוצא מחופתו, ישיש כגיבור לרוץ אורח. מקצה השמיים מוצאו, ותקופתו על קצותם, ואין נסתר מחמתו.

או לחלופין בישעיה (מ, כב):

היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים, הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת.

נשוב, מדובר בפרשנות ילדותית, וזאת משתי סיבות עיקריות: א. כשמדברים על ראיית כל הארץ לא מתכוונים לכל סנטימטר בה. הכוונה שהכל תחת עינינו. אם הייתי אומר שאני רואה את כל הספר שאתה מחזיק בידך, האם היה מקום לטענה שאני לא רואה את מה שכתוב בתוכו? ב. לא מדובר בראיה פיסית, שהרי הקב"ה אין לו עיניים. מדובר בתפיסה אלוקית של כל מה שקורה על פני כדור הארץ. במובן הזה אכן אין שום דבר שנסתר ממנו. ברור שהראיה כאן יכולה להתפרש כמטפורה שבאה להמחיש שאין שום דבר נסתר מהקב"ה כמו מישהו שיושב למעלה ורואה הכל. האם כשהמברכים תחת החופה אומרים לבני הזוג שאבא או סבתא שנפטרו מסתכלים עליהם מלמעלה, צריך לשלול זאת מפני שהחופה מסתירה להם?

הטיעון הבא הוא שלא זו בלבד שהארץ שטוחה, אלא היא גם בעלת סוף. כך לדוגמה אנחנו מוצאים בתהילים (קג, יב):

כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו.

הטענה היא שבארץ כדורית אפשר לטייל מזרחה או מערבה ללא קץ. לכן נראה כי הפסוק הזה אומר שיש גבול לכיוונים מזרח ומערב. כאן הוא מביא פסוקים רבים נוספים.

אך מעבר לטענה שמדובר במטפורה, כאן יש גם טעות במישור העובדתי. אמנם כשנלך מערבה או מזרחה לא נגיע לעולם לקצה, אבל כשאני עומד במקום כלשהו ומתבונן מערבה או מזרחה, בהחלט יש קצוות שהם סוף מערב וסוף מזרח כלפיי. בהחלט ניתן לדבר על מרחק מסוים ומוגדר בין קצה המזרח לקצה המערב (משהו כמו חצי היקף כדור הארץ, למשל, שהוא כ-20,000 ק"מ).

אפשר כמובן להמשיך לגבי טבעם של הכוכבים או של השמים, אבל דומני שהעיקרון ברור לגמרי.

מי שיטרח לקרוא את המאמר ייווכח מיד שגלן אילרט לא מתכוין לערער על הכתוב בתנ"ך וגם לא עושה זאת. הוא רק טוען שאין לפרשו כפשוטו (בדיוק כפי שטענתי כאן למעלה). חשוב להבין שהדברים נכתבים על ידי מורה למדעים בארה"ב, במסגרת הוויכוח שמתנהל שם על הוראת הבריאתנות כתזה מדעית בבתי הספר. הבריאתנים הפונדמנטליסטיים בארה"ב מתנגדים לאבולוציה ועוד יותר להוראתה בבתי הספר, וטוענים שבמקביל לה (ועדיף במקומה) יש ללמד את התיאוריה ה"מדעית" של התנ"ך, לפיה העולם נברא יש מאין בששה ימים על ידי הקב"ה. הוויכוח בדרך כלל נסוב סביב אמיתיותו של התנ"ך וכמובן גם על תקפותה המדעית של האבולוציה. אילרט טוען טענה שמשנה לגמרי את ציר הדיון. לטענתו אפשר לקבל את התנ"ך, להאמין בו וללמוד אותו, ועדיין אין מקום ללמד את התיאוריה הבריאתנית בבתי הספר. במאמרו הוא מראה שגם הבריאתנים מסכימים שהתנ"ך לא תמיד מתכוין לתת תיאור היסטורי ומדעי, אלא לפעמים משתמש במשלים ותיאורים אלגוריים, ובדיבור בלשון בני אדם שאליהם הוא פנה. אם כן, טוען אילרט, אי אפשר ללמד את תיאוריית הבריאה של התנ"ך גם אם מאמינים בו ומקבלים את דבריו, שכן התנ"ך לא בהכרח מתכוון למה שכתוב בו כפשוטו. הפסוקים בתחילת ספר בראשית גם הם לא בהכרח מתפרשים כפשוטם, ובהחלט ייתכן שגם שם מדובר במשל ואלגוריה או בדיבור בלשון בני אדם. ומכאן שהוראה בבית ספר של תורה שלפיה העולם נברא בששה ימים בסדר שמופיע בתחילת ספר בראשית זו לא בהכרח הוראת התיאוריה של התנ"ך (אם בכלל יש תיאוריה כזאת). המאמר של אילרט פונה כלפי מי שמאמץ את הכתוב בתנ"ך כפשוטו ולא כלפי מי שמאמין בתנ"ך. אבל זה בדיוק מה שטוענים גם רוב מגיניו של התנ"ך כנגד המאמינים הפונדמנטליסטיים (ראה למשל בספרי אלוהים משחק בקוביות). לכן ניתן בהחלט לקרוא את כל הטיעונים שעולים במאמר דווקא כטיעוני הגנה על התנ"ך.

בסאבטקסט של אתר "חופש" נראה שהם מנסים לכוון את הקורא לראות בטיעוניו של אילרט ערעורים על אמינותו של התנ"ך ומובילים אותנו לנטוש את האמונה בו ובמקורו האלוהי. איך אני יודע? קודם כל מפני שבישראל, בניגוד לפונדמנטליזם הנוצרי בארה"ב, כלל לא מתנהל דיון כזה. גם במערכת החינוך הדתית מלמדים את האבולוציה ולא מציגים את התנ"ך כאלטרנטיבה מדעית. כאן גם הצד הדתי בדרך כלל לא מערער על כך (למעט שוליים אזוטריים שדוגלים בפונדמנטליזם), וזאת מפני שכולנו מבינים היטב את מה שכותב גלן אילרט שפסוקי התנ"ך לא תמיד מדברים על האמת המדעית או ההיסטורית. מדוע, אם כן, המאמר הזה מתורגם באתר "חופש"? אולי רק להשכלתנו הכללית בבואנו ללמוד תנ"ך? אתר "חופש" לא עוסק בהוראת תנ"ך אלא במתקפה על האמונה הדתית ומקורותיה. המאמר מתורגם ומובא כאן מפני שהם מנסים לכוין אותנו לראות בטיעוניו של אילרט מתקפה על אמינותו של התנ"ך וליצור מראית עין כאילו המדע גובר כאן על התנ"ך. בסאב טקסט מעבירים לנו מסר כאילו יש כאן טיעונים מוחצים בוויכוח של החילונים עם הדתיים, מה שאולי נכון לחלק הפונדמנטליסטי בארה"ב אבל ממש לא לגבי מה שקורה ביהדות ובישראל.

בסוף התרגום של המאמר באתר "חופש" הם מפנים את הקורא לאתר "דעת אמת", שהוא עוד אתר שעוסק במתקפות על התנ"ך. זוהי אינדיקציה נוספת לניסיונם להציג מצג שווא של הדיון. ראינו שהמאמר הזה תוקף אך ורק את הפרשנויות הפונדמנטליסטיות לתנ"ך, שכמעט אף יהודי מאמין לא מחזיק בהן. אם יש מישהו שכן – אז בהחלט סביר להצטרף להתנגדות לדעותיו.

הצגה זו של המאמר אינה רק טעות בהבנת הנקרא של התנ"ך אלא גם בהבנת הנקרא של המאמר הנדון עצמו. המסקנה העולה מטיעוניו של אילרט היא לכל היותר שאין בתנ"ך תיאוריית בריאה אלטרנטיבית שניתן ללמדה בבתיה"ס, ושאין לקבל את כל פסוקי התנ"ך כפשוטם המילולי. אבל כאמור לפחות בישראל זוהי מתקפה על איש קש. אתר "חופש" מנסה להציג את הוויכוח בין מאמינים לאתיאיסטים כאילו יש כאן ויכוח על אמינותו של המדע והחלפתו על ידי התנ"ך, ולא היא.

עד כאן הראיתי שפרשנות סבירה לתנ"ך מנטרלת את הקוסמולוגיה הפונדמנטליסטית שמפרשת אותו בצורה ילדותית. בזה הפונדמנטליזם הבריאתני מצטרף לביקורת האתיאיסטית, שכן שתי המפלגות הללו קוראות את התנ"ך בקריאה ילדותית ומילולית. הקריאה הסבירה יותר היא זו שהצעתי כאן למעלה. אני לגמרי מצטרף לאילרט בטענה שלא נכון להשתמש בתנ"ך כמקור מדעי. אבל לא בגלל שאיני מאמין בו אלא בגלל שאיני מקבל פרשנויות ילדותיות כנכונות. טענותיו של אילרט מכוונות לטובת הגישה הלא פונדמנטליסטית כלפי התנ"ך ופסוקיו, אבל לא כנגד התנ"ך עצמו והאמונה בו.

אך כעת אצעד צעד אחד הלאה, ואטען שאפילו הפרשנות הפונדמנטליסטית לתנ"ך לא באמת סופגת מכה אנושה מהטיעונים הללו. אילרט טוען כלפי הבריאתנים שאם הם מפרשים את הביטויים שהובאו למעלה ("מוסדי ארץ", "כנפי תבל", "שמש בגבעון דום") באופן לא מילולי, אין שום מניעה לעשות זאת גם כלפי פסוקי הבריאה.

אבל הטיעונים של אילרט עוסקים בביטויים ספציפיים שאין לפרשם מילולית אלא כמטפורות. כאמור, הביטוי "ארבע כנפות הארץ" אין משמעו שהארץ מרובעת אלא שמתייחסים לכל קצות היקום או הכדור שלנו. זה לא בגלל קושי כזה או אחר, אלא ההקשר מלמד שכך יש לפרשו. כך גם לגבי הדוגמאות שהובאו למעלה. אבל קשה מאד להסיק מכאן שפרשיות שללמות בתורה אינן עובדתיות. האם כשאמצא בספר היסטוריה כלשהו ביטוי ציורי או מטפורי, אפסיק להתייחס לעובדות שמובאות בו כעובדות? זו חשיבה מאד פשטנית ופורמליסטית. חשבו על מבקר תערוכה שמספר שתמונה כלשהי "דקרה את עינו", או ש"ליבו כאב" למראה משהו. כעת ברור לנו שמדובר במטפורות: עינו לא נדקרה וליבו לא כאב. האם כעת נפסיק להתייחס לחלק העובדתית בדבריו?

פסוקי הבריאה בתחילת ספר בראשית (שהם נשוא הוויכוח עם הבריאתנים), הם לא ביטוי כלשהו שניתן לומר שהוא מטפורה. שם מדובר בתיאור שנראה עובדתי, אלא שבמסגרתו מופיעות גם מטפורות. לכן לא צודק אילרט בטענתו ששימוש במטפורות מחייב התייחסות לא פונדמנטליסטית לתנ"ך.

רק כדי לחדד ולהבהיר, אני אישית בהחלט מוכן לקבל גם את הטענה שפסוקי הבריאה אינם תיאור עובדתי (אם כי הסדר היסודי של הימים, הסכימה הראשית של התיאור, מקביל בהחלט לסדר האבולוציוני). זה אמנם לא נגזר מהמטפוריות של ביטויים כאלה או אחרים, אבל עדיין זה בהחלט יכול להיות נכון. הסתירה בין ממצאי המדע העכשווי לתיאור המקראי בהחלט יכולה לגרום לי לפרש את הפסוקים הללו לא כפשוטם. בזה אכן איני מסכים עם הפונדמנטליסטים שמציעים לפרש אותם מילולית.

לסיום, חשוב להדגיש שכבר חז"ל והראשונים הוציאו לא פעם את פסוקי התנ"ך מפשוטם, גם בלי קשר לאפולוגטיקה מול המדע המודרני. בהקשר ההלכתי חז"ל דורשים עין תחת עין – ממון (ראה בבא קמא פג ע"ב ועוד). ובהקשר העובדתי, הרמב"ן בתחילת ספר בראשית, הרבה לפני המדע המודרני, כבר כותב שכל הנאמר בתיאור הבריאה הוא משל ואין לפרשו כתיאור עובדתי. הרמב"ם מפרש את פגישת המלאכים עם אברהם כאירועים שלא התרחשו באמת אלא בחלום. האלגוריסטים מפילון דרך ידעיה הפניני ועוד, עושים זאת כמעט לכל סיפורי התורה, ושוב בלי קשר לקשיים וקושיות מדעיות או אחרות. ודאי וודאי כשיש קשיים בפרשנות המילולית מתוך ממצאים מדעיים והגיוניים, שם כבר מלמד אותנו הרמב"ם במורה הנבוכים שלו (ראה למשל ח"ב, כה), שבמקרים אלו עלינו לאמץ פרשנות אלגוריסטית או מטפורית לפסוקים.

לכן התייחסות לפסוקים בכלל, ופסוקי הבריאה בפרט, כמשלים ולא תיאורים עובדתיים אינה תוצאה של אפולוגטיקה שבדיעבד לאור הממצאים המדעיים של ימינו. פרשנות שמוציאה את הדברים מפשוטם המילולי, בין אם מכוח קשיים שונים או סתם, היא פרשנות אפשרית ולגיטימית.

[1] כוונתי כאן רק למשמעות הקינמטית של התנועה (תיאור של התנועה עצמה). במשמעות הדינמית (הכוחות שנוצרים בגלל התנועה) יש ויכוח בנושא זה (סביב ניסוי הדלי ועקרון מאך), אבל בכל אופן הוויכוח הזה הוא רק על הגדרות של פיזיקאים. ייתכן שניתן להגדיר בפיזיקה מערכת נחה ומערכת מסתובבת באופן אובייקטיבי כלשהו, אבל גם אם זה נכון זו הגדרה ולא טענה. במישור של התנועה עצמה ברור שאין כל חשיבות לבחירת ראשית הצירים. מעבר לזה, קופרניקוס עצמו ודאי דיבר על קינמטיקה ולא על דינמיקה.

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "הקוסמולוגיה המקראית: האם כדור הארץ עגול?" ניתן להוסיף בתיבה למטה.

הערות

מקור (knowingfaith): https://www.knowingfaith.co.il/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%A2/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%A2%D7%92%D7%95%D7%9C

🇬🇧 Read this in English →

תוכן המאמר

שתף