חומרה הלכתית כדעה דחויה של ר' יהודה

הודעת פתיחה של הרב

חומרה הלכתית כדעה דחויה של ר' יהודה

נשלח ב-9/12/2006

| |

חומרה הלכתית כדעה דחויה של ר' יהודה

אני זוכר כעת שני מקרים שבהם ר' יהודה חולק עם חכמים, נפסקת הלכה כחכמים, ובכל זאת להלכה מחמירים לכתחילה גם כר' יהודה:

1. לגבי אגד בלולב, שלר' יהודה לולב צריך אגד. להלכה פוסקים כמו חכמים, אך למען ההידור אוגדים. די ברור שאין הכוונה להידור במובן של יופי, אלא זהו הידור הלכתי, לצאת ידי דעת ר' יהודה.

2. לגבי שריפת חמץ, שלר' יהודה הוא רק בשריפה ולחכמים מפורר וזורה לרוח. להלכה (לרוב הדעות, לפחות הספרדיות, וכן בשו"ע ורמ"א) קי"ל כחכמים, אך הרמ"א מביא שאנו נוהגים לכתחילה לשרוף. וידועים כל המנהגים שקשורים לשריפת חמץ והעניינים שתלו בזה.

שאלותיי:

1. האם יש כאן שיטה עקבית כלשהי?

2. מה מייחד את המחלוקות הללו? הרי לא בכל מחלוקת הלכתית אנו עושים זאת.

3. האם יש מקרים נוספים שאנו מהדרים להחמיר כדעה דחויה?

4. האם גם במקרים הללו החולק הדחוי הוא ר' יהודה?

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2102624&forum_id=1364